האם הנחת המקשן למרות הקושיא תיהיה נכונה(1) או שגם הוא מודה לתרוץ וישנה את ההנחה שלו(2)? ואם הוא מודה, בשביל מה הגמרא הביאה לנו את ההנחהפרשנות הזאת למרות שהיא לא נכונה(3)? הייתה יכולה להביא לנו ישר את התרוץ. ואם היא כן נכונה אפשר למצוא תרוץ בלי לשנות את ההנחה בדרך שיתרץ למקשן(4)?
הרב מיכאל סגרון
1) עיין בקצור כללי התלמוד שבסוף מסכת ברכות שהביא מת"ח ש"ג פ"ב שדרך ראשי ישיבות לעשות המקשה חכם לתת לו סברא נכונה אבל למתרץ מנהגו לומר כל הדוחה דוחה בקש וכו' וסיים שם שהוא מחלוקת פוסקים וע"ע שם בהגהות היעבץ שהאשכנזים עושים בהפך ואומרים סתם מקשן ע"ה ע"ש.
2) האם המקשן מודה לתרצן אחרי תירוצו או לא עיין לרב יד מלאכי בכללי האלף אות כה. אישתיק. שהאריך בזה
3) כעין קושיא זו כתב הרב יד מלאכי בכללי החית אות רפ"ט ותירץ דנ"מ דאם במקום אחר משמע דקשיא רב פלוני מדידיה אדידיה ותרץ דהא קודם שחזר בו הא לאחר שחזר בו ע"ש שהביא עוד תירוץ.
4) יש להבדיל בין קושית אמורא על תנא שכוונתו שרוצה להבין את המשנה ולאחר התירוץ חוזר בו כדי שלא תקשה על המשנה, וגדולה מזו כתב הרא"ש שאין הגמרא מקשה קושיא שאין לה תירוץ. ויש קושית אמורא על חברו שיש צד לומר שהמקשן לא סובר את התירוץ ואף חולק על כל הדין של חברו.
Google
