א) טעם ההיתר במלילה בראשי אצבעותיו- הוא משום "שינוי". ומרן שכתב למלול מעט בראשי האצבעות, נראה שאינו תנאי להיתר, אלא ציור המציאות. וייתכן שבא לאפוקי מלילה בכל היד, שהיא אסורה. ובמנוחת אהבה כבר פירש להדיא בתחילת הסעיף שהמלילה בכף היד אסורה, ולפיכך לא הוצרך להדגיש זאת בתיבת "מעט".
ב) אכן מדברי המנוח"א משמע שגם לאחר זמן מותר. והטעם לזה נראה, משום שלא באנו להקל כאן מטעם "דרך אכילה" כמו בבורר לאלתר, אלא מטעם שינוי וכנ"ל, וכיון שכך אפילו לאחר זמן מותר.
אגב, עיינתי בדברי הגר"ז, וראיתי שגם הוא לא פסיקא ליה דדוקא לאלתר שרי, אלא כתב כן בתוך סוגריים (וידוע שכל מה שהיה מסופק אצלו היה כותבו בסוגריים).