א) איך היא הקריאה הנכונה "הָשְׁתָא" או "הָשָׁתָא"? (השתא לא פליג עליה) ב) איך נוהגים לומר על חיבור המרדכי, "מָרְדְּכִי" או מָרְדְּכַי. ג) יורנו הניקוד הנכון "פֵּרֵשׁ" "פֵּרַשׁ" "פִּירֵשׁ" (מלשון פירוש). ד) יורנו הניקוד הנכון: רְבוּתָא, רִבוּתָא, רְבוּתָא. (כגון רבותא נקט) ה) וסת אחת או וסת אחד, הלא וסתות לשון נקבה הוא לכאורה, ובלשון המשנה כמדומה שמצינו כמה פעמים התייחסות ללשון "וסת" בלשון זכר. ו) גַוְנָא או גַּוָּונָא. ז) מדוע נאמר בתחילת המשנה "קורין" והאל"ף נעלמת, כלומר לכאורה צריך היה לומר קוראין? ח) האם בני ספרד ג"כ אומרים "אֵמוּרִין"? או שאומרים בצורה אחרת. ט) כמו כן, אם אפשר לקבל קצת דוגמאות (בפרט למילות השכיחות) על הגיית הספרדים בגמרא, אני יודע מעט כגון אמר מור (במקום "מר") "רב אשי" (בציר"י) ו"סומא" (בציר"י- לזכר). אם יש עוד כגון אלו אשמח לקבל קישור וכל כיו"ב.
מרן ראש הישיבה
א) הַשְׁתָּא- כך.
ב) מָרְדְּכִי.
ג) פֵּרַשׁ.
ד) רְבוּתָא.
ה) יש ויש.
ו) גְוָונָא.
ז) יש כזה בתהלים צ"ט.
ח) אומרים ג"כ.
ט) אין לי פנאי.