המילה “אמר” בגמרא
ראה בהקדמת מרן ראש הישיבה שליט”א לחומש איש מצליח שכתב לגבי פתח אליהו שאין לנקד בחטף פתח כמו בארמית, אלא הוא פתיחה בעברית למה שאומר אחר כך בארמית. ע”ש. והוא הדין לניקוד הגמרא.
ראיתי ברמ"א חו"מ סימן א ס"ד, שחייב ממון עדים זוממים שהוזמו, וקשה לי הרי למדנו כאשר זמם ולא כאשר עשה? וראיתי שהסמ"ע במקום מדבר בזה, אך לא זכיתי להבינו, התוכלו לבאר לי את פשט הדברים?
הסמ”ע שם מעיר הערה אחרת. ואכמ”ל.
לגוף שאלתך. מבואר בראשונים (ע’ תוס’ בבא קמא דף ד’ ע”ב ד”ה ועדים וברמב”ם פ”כ מהל’עדות ה”ב) דבממון לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה, דהממון אפשר בחזרה. ע”ש.