1-2) – בשלחן ערוך או"ח יש קרוב לשבע מאות סימנים, ובכל סימן כמה וכמה סעיפים, איני יודע מספר מדויק של הסעיפים, אבל להערכתי קרוב לארבעת אלפים. רק אדם תמים יחשוב שברבע מן הסעיפים הנ"ל (כאלף סעיפים!) מנהג הספרדים בא"י נגד דעת מרן.

– הרשימה המובאת בספר דברי שלום ואמת אינה תמימה, אלא מגמתית מאד, (מאחר וכל ההלכות שהזכיר בה הם מתוך הדוגמאות שהביא בספרו שנועדו לחזק את מסורת בני המערב). אלא שהמחבר מעיר ב"תמימות", שאם מתוך כל הדוגמאות הללו מצאנו 50% (לשיטתו) שנוהגים הספרדים בא"י נגד מרן, מסתמא כך הוא בשאר ההלכות. ואין לך עיוות וסילוף גדול מזה. בקושי הוא מצא 35 הלכות שנהגו בא"י נגד מרן, ואם יפשפש וימצא בש"ע או"ח עוד 35 הלכות שנוהגים נגד מרן (מלבד בהלכות ברכות, כמובן), חכים ורבי יתקרי…

– זה מלבד שיבושים רבים בפרטי הרשימה שלו, כגון מה שכתב שם שמנהג הספרדים להמתין מלהניח תפילין עד בר המצוה הוא נגד מרן, ולא ראה (או התעלם בכוונה) ממה שמבואר בזה בטוטו"ד בשו"ת יבי"א ח"ו סי' ג'.

– או כמו מה שטוען שמנהג הספרדים ע"פ האר"י לעשות ט"ל כריכות בציציות הוא נגד דעת מרן (שכתב לעשות מ' כריכות), משא"כ במרוקו. ושכח מ"ש הגר"ש משאש (בהסכמה למשנ"ב איש מצליח) שכך נהגו גם במרוקו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות.

– או מ"ש שמנהג הספרדים לאחוז ד' ציציות בק"ש הוא נגד דעת מרן, אבל מנהג מרוקו כמרן. והוא עצמו בפנים הספר כותב שרבים במרוקו נהגו לאחוז ד' ציציות (ומאידך יש עדויות על הגרע"י שאחז רק ב' ציציות כמרן).

– וכן מ"ש שמנהג הספרדים לשמור הפיוטיום (בימים נוראים) אחר התפילה הוא נגד דעת מרן – זוהי הטעיה גמורה.

ובאמת כבר נגמר לי המקום לפרט עוד, וגם הזמן דוחק. אבל אם תבדוק לאט לאט אחר כל הרשימה, תמצא כאשר כתבתי.

3) ברור שיש הבדל בין הכמות לאיכות, ולדוגמא אדם שמחמיר ע"פ הקבלה לאחוז ארבע ציציות בשעת ק"ש או שעושה בציציתו ט"ל כריכות (כביכול נגד מרן), אין בכך כלום. אבל אדם שאוכל בשר לא חלק, דינו לדעת מרן כאוכל נבילות וטריפות. או המברך על ההלל בראש חודש, או שאשתו מברכת על הלולב בסוכות, הרי אלו נושאים שם שמים לבטלה לדעת מרן.

– הכלל "אילו היה רואה מרן היה חוזר" אינו קשור לוויכוח הנוכחי שלנו, הרבה חכמים עיראקים אינם מקבלים כלל זה, והרבה מרוקאים מוכנים לקבל אותו, אע"פ שלא מצא חן בעיני הרב משאש זצ"ל. והדברים תלויים אך ורק בשיקול דעת, ולא בכללי המנהגים.

4) הטענה שלא היה מנהג אחיד נכונה לשעתה, ובחלק מן ההלכות, אבל יש מקרים שאי אפשר לברוח מהם.

לצערינו הרבה מכניסים לדיון זה ענייני כבוד המסורת והאבות וכיו"ב, אבל באמת זוהי שאלה הלכתית גמורה, ויש לבדקה בשכל קר ללא רגשות. יעיין כבודו במחקרי ארץ (ח"ג סי' ס) שציינתי בתשובתי הקודמת, ומשכיל על דבר ימצא טוב בע"ה.