1) אע"פ שמקיימים מצות ת"ת גם בהרהור הלב, עי' בביאור הגר"א באו"ח סי' מז,ולכן כשאדם מעיין דבר יכול לחשוב בלבו, מ"מ לכתחלה בזמן הקריאה יש להוציא התיבות בפה, ובעלמא קיי"ל הרהור לאו כדיבור דמי. (ולדעת מרן שם אין מברכים ברכה"ת על הרהור בלבד), ובפרט שאם אינו מוציא בפה, היא "סגולה" לשכחה, עי' בעירובין נד., ולכן כל שיכול יוציא בפיו, ונכון שישמיע לאזניו (רק שא"צ בקו"ר ממש), וע"י יתקדשו כל אבריו.
2) לדעת רבנו האריז"ל יש לענות עד בעלמא, שהוא כ"ח תיבות, וכ"מ דעת מרן. וכן מנהג הספרדים. והעונים פחות מזה, לדעת מרן יענו עד יתברך כולל. עי' בש"ע או"ח סי' נ"ו ס"ג. ולדעת הגר"א די לענות עד עלמיא, שהוא כ"ח אותיות, וכן נוהגים האשכנזים.
3)אין איסור לקפל תפלין של יד בעמידה, רק לחלצו ממקומו ע"פ הסוד יש לעשות כן בישיבה, אבל הקיפול עצמו אפשר בעמידה. ואיסור ישיבה באמצע הקדיש, הוא איסור מוחלט. ואם האדם אינו ממהר, נכון שלא יחלוץ התפילין עד שלמד בהם קצת שבזה זוכה לקבל קדושה מהתפילין.