תמיהה על "קצות החושן"

בעלון פרשת וירא הערה 10 נכתב כך הראו לי דבר מפליא. בקצות החושן (שכל הישיבות לומדים בו), כתוב (בחושן משפט סי‘ כ“ח סק“ז) שמי שאוכל חֶלב חייב מיתת בית דין. ואין דבר כזה בעולם, מי שאוכל חלב חייב כרת ולא מיתת בית דין, לא סקילה ולא שריפה ולא שום דבר. טעה בזה, אין מה לעשות. לאחר שראיתי את הדברים פתחתי במקום הנ"ל ולא מצאתי אך בס"ק א' מצאתי שכתב וז"ל. ובזה ניחא ליישב מה דקשיא לן בהא דתנן בכריתות (יג, ב) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד, האוכל חלב מהמוקדשין וכו', ר' מאיר אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו, אמרו לו אינו מן השם. וקשיא לן מאי הוסיף ר' מאיר שבת וכו' וא"כ אם היתה שבת דהוא חייבי מיתות ב"ד ודאי פוטר מתשלומין, דאפילו ר' מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה כדאיתא בכתובות פרק אלו נערות (לג, ב) וכו' עיי"ש. [קיצרתי מחמת חוסר מקום] ובכן מדובר על אוכל חלב שהוציאו בפיו בשבת מרשות לרשות על זה אמר שחייב מיתת ב"ד לענין קלבד"מ. אבל לא על איסור אכילת חלב וא"כ שגגה יצאה מפי השליט שאמר על בעל קצוה"ח שטעה בדבר המפורש בתורה.