בקשר לשאלה 18287 שלום הרב הגאון רבי דקל שליט"א, חודש טוב! לכאורה בהקדם יש לדון במי (בבן עדה"מ) שאינו טועם בחיק לשונו טעם מתיקות בכלל ואכל לחם מתוק (שלעדה"מ מברכים עליה מזונות) שכל העולם מרגישים בו טעם מתיקות - ונראה מכלל פשיטות לשונך דפשוט שהוא יברך מזונות דאזלינן בתר עלמא, ואולי יש לומר שאינו כ"כ ברור דאולי יש לדחות ולומר שאפי' הכי כן יברך המוציא כי סוף כל סוף הוא אינו נהנה מהמתיקות ולגביה הוא כלחם גמור - או דיש לומר שהיות שב"מציאות" הוא מתוק לכו"ע לא איכפת לן שהוא אינו מרגיש המתיקות ולכן יברך מזונות. ולכאורה אנו מוכרחים להוכיח או לכאן או לכאן בראיות ברורות. ובקשר לשאלתך הנ"ל שנחלקו בנ"א אם יש ללחמניית המבורגר טעם מתיקות, ופסקת שאפי' מי שמרגיש המתיקות הוא יברך המוציא ובצירוף דעת האשכנזים שיחיו שמברכים עליו בלאו הכי המוציא, לא הבנתי דברכיך כי סוף סוף הוא מתוק לחיכו! ועוד זה כעין ס"ס אחד בגוף הדבר במציאות ואחד בפסק ההלכה ובלאו הכי לא עושים ס"ס בדיני ברכות - ואיך יטול ידיו ויברך וגם איך יברך ברכת המזון?

נא לברר לי הענין. בהוקרה ובברכת כל טוב, דניאל פה עיר ליעדז, אנגלי' יע"א