בקשר לשאלה 18287 שלום הרב הגאון רבי דקל שליט"א, חודש טוב! לכאורה בהקדם יש לדון במי (בבן עדה"מ) שאינו טועם בחיק לשונו טעם מתיקות בכלל ואכל לחם מתוק (שלעדה"מ מברכים עליה מזונות) שכל העולם מרגישים בו טעם מתיקות - ונראה מכלל פשיטות לשונך דפשוט שהוא יברך מזונות דאזלינן בתר עלמא, ואולי יש לומר שאינו כ"כ ברור דאולי יש לדחות ולומר שאפי' הכי כן יברך המוציא כי סוף כל סוף הוא אינו נהנה מהמתיקות ולגביה הוא כלחם גמור - או דיש לומר שהיות שב"מציאות" הוא מתוק לכו"ע לא איכפת לן שהוא אינו מרגיש המתיקות ולכן יברך מזונות. ולכאורה אנו מוכרחים להוכיח או לכאן או לכאן בראיות ברורות. ובקשר לשאלתך הנ"ל שנחלקו בנ"א אם יש ללחמניית המבורגר טעם מתיקות, ופסקת שאפי' מי שמרגיש המתיקות הוא יברך המוציא ובצירוף דעת האשכנזים שיחיו שמברכים עליו בלאו הכי המוציא, לא הבנתי דברכיך כי סוף סוף הוא מתוק לחיכו! ועוד זה כעין ס"ס אחד בגוף הדבר במציאות ואחד בפסק ההלכה ובלאו הכי לא עושים ס"ס בדיני ברכות - ואיך יטול ידיו ויברך וגם איך יברך ברכת המזון?
נא לברר לי הענין. בהוקרה ובברכת כל טוב, דניאל פה עיר ליעדז, אנגלי' יע"א
ראשית נפלה טעות משמעותית מאד בהדפסת התשובה הראשונה. העיקר לענ"ד כהסוברים שמברכים המוציא וברהמ"ז על לחמניות שנעשו לקביעות סעודה. (הערת מערכת הטעות שנפלה תוקנה בגוף התשובה הנ"ל).
ולגבי אדם ששונה מכולם וטועם מה שכולם לא טועמים, ברור הדבר שלא יהיה הדבר תלוי לכל אדם בפני עצמו אלא יש נוסח ברכה למאכל כזה או אחר וכולם מברכים כך. לכן אם אצל רובם ככולם נרגש הטעם ונעשה לתענוג ואכילת עראי מברכים הספרדים מזונות ועל המחיה והאשכנזים המוציא וברהמ"ז. ואם נעשה לאכילת קבע מברכים המוציא וברהמ"ז אע"פ שניכר הטעם. וכשיש טוענים שמוטעם ויש טוענים שלא, מסתבר שנחשב שלא ניכר כי צריך שההיכר יהיה ברור אצל הרוב, ובצירוף שיש סוברים שאפילו ניכר מברכים המוציא, נראה ברור שכך יש לברך.
ולגבי הלחמניה הנזכרת בשאלה. איני מכיר אותה, צריך פשוט לדעת מהי המציאות, אם הרבה אנשים אומרים שאין בה טעם, אפילו שרבים אחרים סוברים שיש טעם יש לברך המוציא וברהמ"ז. ואם רוב ככל האנשים טוענים שיש בה טעם, צריך לברר אם נועדה לסעודת קבע כהלחמניות הרגילות שנמכרות בימינו ואז ברכתה המוציא או שנועדו לתענוג וברכתה מזונות.
Google