סידור בנוסח תוניס
יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.
ידוע שהאשכנזים לא אומרים קדיש אחרי קריאה בספר שני [למשל בשבת זכור], לעומת הספרדים שנוהגים לאומרו כדי לציין שנגמרה הקריאה. ושאלתי היא האם ניתן להסיק מזה, שמה שכתב המשנ"ב בשם הפמ"ג שאם שכחו לומר קדיש אחרי העולה השביעי, ונזכרו רק לאחר קריאת המפטיר, שידחו את הקדיש לאחר ההפטרה, שזה רק לשיטתם, שכל הקדיש בא להראות שהמפטיר שבא אח"כ אינו ממנין העולים, וכאן זה לא שייך שכבר עלה המפטיר, אך לספרדים שמציינים שנגמרה הקריאה, צריך לומר קדיש מיד בסוף הקריאה, ולא לדחותו עד אחרי ההפטרה. מה דעת כבודו?
הנה עיקר מה שקבע שמנהג הספרדים לומר קדיש אחר הספר השני- אינו מנהג פשוט אצל כל הספרדים, ומנהג תונס שלא להפסיק בקדיש בין המפטיר בספר שני ובין ההפטרה, ואומרים הקדיש רק אחר הפטרה וכיו"ב מנהג אלג'יר ועיין מ"ש בזה מרן ראש הישיבה שליט"א בירחון אור תורה שנה ח' (בימן קי"ז) ושנה י"ח (סימן קכ"ב אות ד')
וגם למנהג רוב הספרדים שאומרים קדיש אחר ספר שני, הנה בנדון שלנו שמדובר על שבת רגילה עם ס"ת אחד יש לחוש שע"י הקדיש שאומרים בין המפטיר להפטרה יבואו לסבור שהמפטיר א"צ לקרוא בתורה תחילה וכמ"ש בשו"ת תפל"מ ח"ב (סימן י"ח אות ג') עפ"ד הריב"ש (סימן קי"ב) שנפסק (סימן ס"ה).