הדלקת נר נשמה בקבר
להדליק נר ודאי אפשר.
וגם לעלות לקבר לא נראה שיש איזה עיכוב, וכן נהגו בתונס לעלות לקבר ביום השלישי של האבלות למרות שקרוב לוודאי שלא עשו מציבה עד לאחר שבעה ימים לפחות.
יה”ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו.
בית קרקע שנכנסים מחצר לבית דרך הדלת הראשית אבל יש לו חלון גדול שהוא פתח שדרכו יוצאים לחצר ואפשר משם לצאת ולהיכנס לבית באיזה כיון צריך לקבוע מזוזה באותו חלון?
מימין הנכנס לבית, אחר שהבית יותר משמש מאשר החצר
להדליק נר ודאי אפשר.
וגם לעלות לקבר לא נראה שיש איזה עיכוב, וכן נהגו בתונס לעלות לקבר ביום השלישי של האבלות למרות שקרוב לוודאי שלא עשו מציבה עד לאחר שבעה ימים לפחות.
יה”ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו.
כתב הש”ע בסי’ קל”א סעי’ ד’ “נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ”נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב”ה, אבל אם אין המילה בבהכ”נ, אף על פי שהיא בבהכ”נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי”א סי’ פ”א); וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון; מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ”ה מה”ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה”.
וכתב המשנ”ב בס”ק כ”א “ולא בבית החתן – היינו משעה שנכנס לחופה אבל מקודם אומרים ויש מקילין אף בשחרית [שלחן שלמה וכן משמע קצת מהגר”א]”. שכתב בביאור הגר”א “בחתן שא”א כו’. אף על פי שהחופה לאחר מנחה כמו בע”פ שהוא י”ט אף על פי ששחיטת פסחים אחר חצות מהרא”י”.
מכאן אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.
בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.
כשחולמים חלום כזה, יש לומר הקטע “רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך” בשעת נשיאות כפים (נדפס בסידורים), ולתת מיד ח”י שקלים בקופה של צדקה. אפשר לפתור את החלום לטובה, שהבן יהיה בע”ה גדול בתורה וישקע בים התלמוד (כדאי ללמוד שיעור בדף יומי) וגם יכתוב בידו חידושי תורה.
(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1100).
פעם נשאל הרוגאצ’ובי על זה, ואמר שאם ההפרש ביניהם שליש (כלומר 2/3), יש להעדיף את היהודי שמבקש שלש מאות מהאינו יהודי שמסתפק במאתים.
(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1099).
עיין בשו”ת יחוה דעת (ח”א סימן נ”א) בשם הרב שיירי כנה”ג (א”ח סי’ קע”ד הג”ט אות ב’) שאפשר לומר למסובים “בשמחתכם” ואח”כ לברך ולשתות, כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ע”ש. והוא הדין לאמירת “לחיים”. וכן אומרים “לחיים” בקידוש לפני ברכת בורא פרי הגפן. ויש מקור לזה בגמרא שבת דף ס”ז ע”ב (סוף פרק ששי).
(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1092).
נראה דלכתחילה אין לעשות כן מפני דברי הרמ”א ביורה דעה (סימן שצ”א) שאסור לאכול בסעודה בליל יארציי”ט ע”ש. ובדיעבד אם קבעו החופה בליל יארצייט, מותר להשתתף ולסמוך על המתירים.
(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1092).
– עברתי מלמעלה על הנתונים שהוצגו בספר דברי שלום ואמת, ובמחכ"ת המספרים הנ"ל מוצגים בצורה בוטה ומעוותת לגמרי, והבולט ביותר שהוא "שוכח" להוסיף גם את 30% שיש (גם לשיטתו) פירושים שונים בדעת מרן. ולמעשה גם לשיטתו לא מצא בכל רשימת ההלכות רק 35 מקרים שנהגו בהם הספרדים בא"י שלא כדעת מרן, כלומר רק כ-25%. וזה מלבד עוד אי-דיוקים שיש בדבריו, וגם יש לדון על פרטי ההלכות שהזכיר ואכמ"ל.
– אותם מקומות שהגרע"י סוטה (כביכול) מפסק מרן, בד"כ מדובר על מנהגי תפילה וכיו"ב שאנו נמשכים בהם אחר האר"י והמקובלים, כמסורת רוב עדות המזרח בזה. אבל כשטוענים על מנהגי מרוקו שהם נגד דעת מרן, הכוונה בעיקר על דינים גמורים. ולא הכמות המספרית קובעת, אלא האיכות.
– למעשה הרוצה להחמיר נגד מנהגי הספרדים בא"י, רשאי ותע"ב. אבל להקל בא"י נגד המנהג ודעת מרן – אסור לספרדי, אפילו אם נולד הסבא שלו בקזבלנקה. ועיין בכל זה באורך בשו"ת מחקרי ארץ ח"ג (סימן ס').
1) בשלב זה אינך חייבת לסלוח לאותן בנות שהציקו לך כל כך.
אבל בורא עולם נמצא בצער על כל קפידא שיש ליהודי על חבירו, ולכן כשתהיי מסוגלת מבחינה נפשית לסלוח, סלחי, ואל תמתיני שיבקשו ממך.
2) אילו היית חיה לפני מאה וחמישים שנה, הייתי צריך לעבוד קשה כדי להוכיח לך את האמת והאמונה, אבל היום המצב הפוך לגמרי, והאמונה בבורא עולם היא הבסיס להבנת כל החכמה האין סופית שיש בעולם, והללו שעדיין מתעקשים לדבוק באתאיזם ובאבולוציה עושים זאת רק כדי לא להיות מחוייבים לקיים את התורה והמצוות. ותו לא. כשאת מאמינה את עושה טוב בראש ובראשונה – לעצמך. וחבל שבגלל המאורעות הנ"ל תנקמי בעצמך ותפילי את עצמך בפח. כדאי שתתחזקי בדקדוק שמירת שבת (כולל לימוד הלכותיה), ובעשית חסד, ותאזיני לשיעור רבנים שחיים אמונה ומדברים אמונה, ועל צבאם שיעוריו של מרן רה"י נר"ו במוצאי שבתות.
בע"ה תעלי על דרך המלך בקרוב, ותזכי להקים בית יהודי טוב של שמחה ואושר.
מרן ראש הישיבה נר"ו בירחון אור תורה התשמ"ה (סי' קמה) העלה שאין צריך ליטול ידים מתוך כלי, אלא ישטוף ידיו מן הברז ג' פעמים לסירוגין.
ושכן המנהג וכן נהג למעשה מרן הגרע"י זצ"ל כפי שהובא בשמו בשארית יוסף ח"א. וע"ע בשו"ת שמע שלמה ח"ב (סי' ב-ג).
שמעתי ממור אבי הגאון הרב צמח שליט"א שאין לעשות כך מאי דסני עלך לחברך לא תעביד
יש להוסיף על כך כי לכל אדם יש חסרונות ויתרונות ואם אדם נפגש עם שתיים בו זמנית הוא יהיה מבולבל ולא יוכל להחליט נכון