בספר האיש משה ח"א (עמ' 160) כתוב שגבי טבילה לגברים לפני התפלה, שכתב הגרע"י זצ"ל שיש שנוהגים ברחיצת ט' קבין שעומדים תחת המקלחת עד שישפכו עליהם ט' קבין מים. וחשש הגרמ"ל זצ"ל שהיד המחזיקה בטוש תהיה מחוץ לטבילה ולכן ביקש לקבוע את הטוש בקיר. שאֵלתי על מה שכתוב "חשש". האם יש צד שני? הרי זה לשון המשנ"ב (סי' פח): כתב בספר מטה אפרים דבעת שפיכת הט' קבין על האדם יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה רק בריווח קצת כדי שיבואו המים גם שם ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש. עכ"ל. הא קמן שצריך שדווקא אחרים ישפכו עליו כדי שיגיעו המים לכל גופו, ולא מועיל שהוא יחזיק גיגית בידו וישפוך על עצמו. וכ"מ מלשון הט"ז (יו"ד ריש סי' רא): ל"מ אם רחצה במרחץ ובידיה רחצה עצמה בכל גופה אלא אפילו עלו עליה דרך שפיכה דזה מועיל לענין ט' קבין השייכים לתפלה. עכ"ל. מכאן שרחיצת כל גופו בידיו אינה מועילה גם גבי שפיכת ט' קבין. (וי"ל ששם לא באו ט' קבין מחוץ למרחץ שטובל בו). האם יש צד כלשהו לומר ששפיכת ט' קבין תועיל גם כשמחזיק את הטוש? האם יש מי שסובר כך?