טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
אני נוטה להתעטש לא מעט, ועל כן תמיד מצוי איתי טישו. כאשר אין פח אשפה בקרבת מקום, לאחר שימוש אני נוהג לתחוב את הטישו המשומש בכיס המכנסיים, עד שאוכל לרוקנו. עלו לי כמה שאלות בנוגע לשבת, מצד הלכות מוקצה. א. האם יש בעיה בהכנסת הנייר המשומש לכיס? מצד עשיית בסיס לדבר אסור. ב. נניח שאין בכך בעיה, האם מותר לרוקן את הכיס לפח כרצוני (כלומר לגעת בטישו המשומש), או שיש להקפיד שלא לגעת בנייר המשומש כי הוא מוקצה - ועל כן לרוקן את הכיס כלאחר יד בלבד? *אציין כי מבחינתי בשעת צורך הייתי משתמש שוב בנייר משומש, ובכל מקרה הטישו אינם מאוד מאוסים עלי.
א. הנחת הטישו בכיס המכנסיים בכל אופן אינה הופכת אותו ל"בסיס לדבר האסור" (גם אם שכחת שם כסף, אין המכנסיים נעשות בסיס), מפני שאינם מונחים על עיקר הבגד.
ב. אם אין הטישו מאוס, והוא ראוי לשימוש חוזר – פשוט שמותר לרוקן את הכיס. אולם אם הטישו מאוס, אין לרוקן את הכיס אלא א"כ הוא מאוס ומפריע לו בגדר גרף של רעי, או שמפנהו לצורך שימוש חוזר בכיס.