אחר ד"ש רבני הישיבה היקרה. איתא בברכות: דף מב. רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך א"ל רב נחמן עדי כפנא אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך דף לח. א"ל אביי לר"י האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א"ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות הנה מן עובדא דרב הונא עולה דקביעותא דאחרים הוא דמחייביה בברהמ"ז, ומן עובדא דמר זוטרא עולה דקביעותא דידיה הוא דמחייביה. ואכן מן קדמאי פלגו בה: מצד ההר מזה רש"י פירש בה "כל שאחרים קובעין אכילתן בכך" ועמו הרי"ף והרא"ש. ומצד ההר מזה תוס' פירשו בה "מיהו כי קבע סעודתיה עליה מברך עליו המוציא" ועמם הרמב"ם ברכות ג ט ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא. [אף שבראשונים נפלה טעות בדבריו ולשון נכריה קמה תחת לשון חכמים]. הטור פסק כרי"ף והשו"ע העתיקו, והאחרונים נתנו בה שיעור ג/ד ביצים. אך בבי"הל מחלק בנער/זקן שקובעים סעודתם על פחות מכך וכך גם בשם הגר"א ובימינו עאכו"כ ואכמ"ל. והנני בקבעי סעודתי על ב'/ג' בורקסים וזכרי "ואכלת ושבעת וברכת" אחזתני חיל ורעדה.
לענ"ד אפשר שאין מחלוקת בין רב נחמן למר זוטרא, (ולא בין הראשונים), והכל מודים ששיעור קביעות הסעודה אינו נמדד לפי האדם הפרטי, אלא לפי מה שדרך סתם בני אדם לקבוע עליו.
ומר זוטרא שקבע סעודתו על כובא דארעא – באמת אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לאכול לקביעות סעודה.
Google