שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
בס"ד יישר כוח לרב על תשובתו. מבחינת האפשרויות שהרב העלה - האפשרות הראשונה לא מציאותית משום שמדובר בפסילה שקשה מאד יהיה לתקנה. רצינו לשאול לגבי מה שהרב העלה באפשרות השנייה - להתאים את הכתר לספר תורה אחר - האם דוקא בבית הכנסת הזה או שאפשר להתאים אותו לספר תורה בבית כנסת בעיר אחרת [ספרי התורה הללו די נדירים היום]? כמו כן רצינו לברר אם כן, מה המשמעות ההלכתית של מה שנחרט על הכתר "לא יימכר ולא ייגאל"? והאם זה רק בחיי התורם או גם לאחר פטירתו?
אם הוא "תרם" את הספר תורה לביהכנ"ס אי אפשר להעביר הרמונים לביכנ"ס אחר (אלא אם כן הגבאים הממונים על ביהכנ"ס זה יאשרו את הדבר, אחר שכל מה שנתרם לביהכנ"ס על דעתם הוא נתרם). ואם רק "הושאל" הס"ת לביהכנ"ס (כמו שמקובל על פי רוב, כדי שהספר תורה ישאר בבעלות בעליו), יכולים בעל הס"ת ויורשיו את הס"ת או הרמונים למקום אחר.
אך אם נכתב "לא ימכר ולא יגאל" מבואר שהוא כאפשרות הראשונה, שנמכר לגמרי, ולא הוא ולא אחר יכולים למוכרו, רק הגבאים יכולים להעביר למקום אחר אם אין ברמונים שימוש.