דעת חכמי ג’רבא על גידול זקן

מה שכתב ש"קנסו" אנשים לגזוז זקנם ח"ו באי התורה ג'רבא, לא ידעתי מהיכן הביא שמועות רצוצות אלו. ואינם נכונים כלל ועקר (רק הגרמנים ימ"ש גזזו זקנים ופאות בשואה, וכן בעוה"ר בקום המדינה לעולי תימן).

והנני להעתיק לך לשון הזהב של ראב"ד ג'רבא, מרן הגאון רבי משה כלפון הכהן זצ"ל בספרו ברית כהונה (יו"ד מערכת ז' אות ח'): עפ"י הזהר הקדוש והמקובלים רבנו האר"י ז"ל לא תגע יד בזקן כלל לא על הפנים ולא תחת הגרון וכו'. וכן נוהגים פה רבים וכן שלמים וכו'. ע"כ. ועוד כתב (אות ט') בזה הלשון: והבא לשאול איך ראוי לעשות, נראה דכל מי שאפשר לו ראוי להתנהג עפ"י דברי רבינו האר"י ז"ל, ובפרט אם הוא נושא משרה ציבורית, מורה, מרביץ תורה, חזן, סופר, וכיוצא. אבל מי שאי אפשר לו זה יזהר מהתער שלא יעבירנו על זקנו כלל וכו'. ועכ"פ לרבים יש להורותכדעת מרן ז"ל דבמספריים מותר אפילו כעין תער וכו'. ועכ"פ הציבור מצד עצמם אם רוצים להחמיר על עצמם ולבחור במי שמתנהג בחסידות ודאי הם רשאים בשלהם. עכ"ל הרב ברית כהונה. הרי לך כמה עודד וחיזק ודירבן צאן מרעיתו אחד חכם ואחד תם להשאיר זקנם בלא ליגוע בו כלל, אלא שהורה לציבור שמצד הדין מותר לגלח אף שרצוי שיחמירו. וע"ע למר בריה דרבינא, מוה"ר הגאון רבי אברהם מגוץ הכהן זצ"ל בספר ויקרא אברהם, שם הובא בתחילת הספר (עמ' 12 – 6) התכתבות בינו לבין אחד מחביריו בהיותם בני שמונה עשרה שנים, שם משכנע את חבירו על אשר פשט ידו בזקנו. ע"ש דבריו הנמרצים.

ומ"מ כפי האמור הורו שם שמעיקר הדין מותר לגלח, והיו גם כמה ת"ח מחכמי ג'רבא אשר הקלו בדבר זה אחר שמעיקר הדין הדבר מותר. אבל בודאי שההוראה שם היתה שכל שיכול לגדל זקנו, וכ"ש אם יכול גם לא ליגוע בו כלל כדברי האר"י ז"ל, תבוא עליו ברכת טוב.