שעור מרב שמבזה רבנים אחרים

גם אם נפשך חשקה בתורה, בדורנו שהתרבו הנסיונות והקשיים כמדומה שכולם מודים שכדאי להתחתן מוקדם. וגם בכל הדורות יש אומרים שיש להתחתן מוקדם. כך ג”כ ההוראה המקובלת בישיבתנו הקדושה ע”פ רבותינו שליט”א להתחתן מוקדם לפני גיל 20.

נראה מסוף השאלה שאתם מבינים שהנקודה היא לימוד גמרא או לימוד הלכה, ולא היא, עיון תוניסאי הוא ההבנה העמוקה והאמיתית של דברי הגמ’ המפרשים והפוסקים מתוך שימת לב שההבנה נכנסת טוב בפשט של המילים. זה אולי נשמע פשוט, אבל מי שיודע יודע שהרבה פעמים אנו מפרשים שלא כפי הכוונה.
יותר פירוט על שיטת לימוד זו תוכלו לראות בספר דרכי העיון של מרן ראש הישיבה שליט”א.

אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

קודם כל יש מה שנקרא “שכר הליכה”, על המאמץ וההשתדלות לבא לשיעור תורה יקבל אדם שכר מלא מלא.

וגם לגבי השיעור עצמו כתבתם שהוא שומע את השיעור, א”כ מן הסתם הוא מבין קצת וקולט קצת גם כאשר הוא חולם, ועל זה הוא יקבל ודאי שכר. ואם יתאמץ אפי’ מעט להבין עוד קצת, יקבל על זה שכר פי מאה, כי טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

מה הצד שלא? הרי ודאי יוכל להיות לעזר לכל צרה שלא תבא. אם יש לכם צד שלא נשמח שתשלחו שוב.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אין שום צורך להבהל מכל המחשבות האלה, אי אפשר לדעת כל אחד מהיכן נשמתו חצובה ומה עליו לתקן בעולם הזה, ואדרבה כאשר באות לאדם מחשבות לא טובות והוא משתדל להסיח דעת מהם, אי אפשר לתאר איזה תיקונים הוא עושה בזה. סה”כ צריך לדעת שיש כאן נסיון וצריך להתגבר עליו, וגם התגברות של חוט השערה זה נחשב לעמידה בנסיון ברמה מסויימת.

לכן כאשר באה מחשבה לא טובה צריך פשוט להסיח דעת ממנה או לסלק אותה בעדינות, ולא לתת לה להשתלט על המחשבה, ויותר לא לחשוב על זה ולא להכנס לשום כאב או מועקה, פשוט יש כאן תפקיד מה’ להתגבר על המחשבה הלא טובה, לעשות זאת כפי היכולת, ולשמוח על כל התגברות קטנה או גדולה.

ברכה והצלחה.

מכיון שידוע שמותר לשקר מפני השלום, ודאי שמותר גם לשקר לצורך פיקוח נפש, והדברים שהזכרתם ודאי שחיי נפש תלויים בהם, כי כל תמיכה שנוכל לקבל כדי להזיק לחמס, תלוי בזה חיי נפש.