איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
אני נוהג לפי עדות המזרח, בעבר כשהייתי מסיים מסכת הייתי אומר את הקדיש שלאחר הסיום, אח"כ שמעתי שמנהג הספרדים שלא לאומרו. שאלתי היא: 1.האם זה נכון ואם כן אז מה המקור לדין זה שלא לאומרו? 2.מה עלי לעשות בפועל?
נכון שהמנהג היותר פשוט בעבר אצל הספרדים ועדות המזרח לומר קדיש על ישראל רגיל, וכן האריך בזה בקונטרס פינחס יפלל, ומ"מ בודאי שאפשר לומר את הקדיש המיוחד לסיום מסכת, ובפרט אם כבר נהג כן בעבר. וכן נתפשט המנהג בתקופה האחרונה. וכן בג'רבא אע"פ שהמנהג היותר פשוט לומר קדיש רגיל, הדפיסו את הקדיש המיוחד לסיום מסכת (בסוף ספר ברכת ה' ובסוף ספר מעיל יעקב). וכן נוהג ומנהיג מו"ר ראש הישיבה הגאון הנאמ"ן נר"ו בישיבתנו ובבית מדרשו לומר את הקדיש המיוחד לסיום מסכת.