בהמשך לתשובת הרב, ראיתי בשו"ת בית נאמן בסוף סימן א' (וזה לא מולי כעת, ואני כותב מהזכרון ואולי אני טועה) מרן רה"י הביא הוכחה שאף שהיו מחלוקות בדיני שבת וכד' הם לא נהגו אחד בשני דיני מחלל שבת בפרהסיא. למרות שלפי דעת אותו מרא דאתרא מי שעושה כן הוא מחלל שבת גמור. מכאן הוכיח הרב שמכוון בדיוק כמו שאדם עושה מעשה שאסור לפי דעה אחת ומותר לפי השניה, אין לו דין של מחלל שבת בפרהסיא, אותו דבר כאן - אד0 נוהג כדעת רבותיו ולכן ברכותיו אינן לבטלה. ולכן יש לענות. וכל זה לאו דווקא במחלוקת כדוגמת מחלוקת הספרדים והאשכנזים, אלא מחלוקת של שני רבנים באותו דור!! האם לא כך גם מי שרבותיו אומרים לברך ברכותיו אינם לבטלה ואפשר למי שלא מברך לענות אמן?
הרב רזיאל כהן
אדרבא עיין בבית נאמן שם (סוף עמוד ז) שכתב דדוקא לדידן שאין בכוחנו להכריע בין הפוסקים לכן כל שנוהג כדעת רבתיו עונים אחריו אמן ע"ש.
ואמנם הגזמתי מעט במה שכתבתי בתשובה הקודמת שדברי מרן שליט"א נאמרו דוקא בדבר שנחלקו בו עדות ישראל ספרדים ואשכנזים, אבל העיקר דכל שיש ביד הפוסק להכריע לאחד הצדדים, גם עניית אמן (על הצד שכנגד) אסורה
והא דבמקומו של ר"א היו כורתים עצים וכו' שוה בדרגתו למחלוקת שאין בה הכרעה לדידן ואכמ"ל
Google
