בעיון יעקב (הנדפס בעין יעקב) כתב שם נראה דכל אחד עשה כמידתו. כמו שמצינו באברהם שלא חס על בנו ישמעאל וגירש אותו, וכן יעקב אמר על בניו שמעון ולוי ארור אפם כי עז וגו'. אבל יצחק היה חס על עשיו ונכמרו רחמיו עליו אע"פ שהיה רשע, וכו' וזה שלא היו אברהם ויעקב מלמדים זכות על בניהם, זה מפני כבוד הקב"ה. וזכות זו עצמה תעמוד לבניהם כדאמרינן בסוף מסכת מכות גבי חזקיה מלך יהודה נבזה בעיניו ע"ש בדבריו. ומה שיצחק קרב את עשיו אפשר שהוא כדי שלא יתרחק יותר ויותר, על דרך שכתב רש"י (בראשית כ"ז, כ"ח) בד"ה האלוקים, ע"ש. ומה שהקשת הרי אברהם סינגר על אנשי סדום, ומדוע אם כן לא סינגר גם על ישראל, נראה לעניות דעתי שאברהם בענותנותו כאשר שמע מהקב"ה שמספר לו מה שעתיד להחריב את סדום סבר שלפיכך אמר לו הקב"ה כדי שיתפלל עליהם, וכמו שרמז הקב"ה למשה באמרו: "ועתה הניחה לי" (שמות ל"ב, י' וברש"י שם), ובאמת טעמו של הקב"ה שסיפר זאת לאברהם הוא מה שביאר רש"י שם (בראשית י"ח, י"ז).
וע"ע בבן יהוידע בשם מראית העין להחיד"א למה אברהם ויצחק לא סינגרו, וע"ע בבניהו.