הכנסת יד לאותו מקום

אשתי עושה יישור שיניים, מדובר על פלטות הנמצאות על השיניים,הפלטות נשלפות אמנם נשאר דבק שקוף על חלק מהשיניים למשך כשנה,האם הדבר מהוה חציצה לטבילה במקוה?

לכבוד הרבנים הגאונים שליט"א, אני לומד אבן העזר סימן כה. ונתקשיתי בדברי הבאר היטב ס"ק ב: וז"ל: באקראי: ודבר קשה הוא להתיר להכשיל בהוצאות ש"ז אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה. עב"י ובבד"ה עב"ש. אם נמצ' דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו. אם מותר לאיש להוצי' הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא עב"ש סק"ב. עכ"ל. מה שכתב באמצע דבריו "עב"י ובבד"ה עב"ש" לא הבנתי. הלא הב"ש לא הביא כלל דברי הב"י והבד"ה! רק הח"מ ס"ק ב' הביאם. א"כ הל"ל "עיין חלקת מחוקק", ולא "עיין בית שמואל"! בבקשה מכם שתעמידוני על האמת, ואהיה אסיר תודה.

האם מותר לבעל לסרב לגעת באשתו (כמו חיבוק ונישוק) בזמן שהיא טהורה, לא דווקא בזמן קיום המצווה, וגם כן בזמן המצווה או בזמן הריצוי שלפני. אשמח שתציינו מקורות לענין.

ראיתי שדעת שו"ת שואל ונשאל להקל בדיעבד, אם אשה ספרה רק יום אחד בנקיים, בסימן קסח בדין נדה שלא בדקה בתוך שבעה נקיים אלא פעם אחת, כתב, שדעת מרן להקל כסתם, ומה שסיים בש"ע "ואין להקל" היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד שרי. וכ"כ עוד בשואל ונשאל ח"ג (סימן שלב). האם חזר בו, כי שמעתי שמועה כזו? ומה דעת הנאמ"ן שליט"א?

שלו' רב אני נשוי כחמש עשרה שנה, ויש לי כמה ילדים לפני כמה חודשים אשתי ילדה בניתוח חירום ומאוד טראומטי כרגע עדיין אסורים - ולפי התוכניות שלה יקח עוד זמן עד שתטבול - כי לא יודעת לקחת כדורים למניעה אתמול בלילה הרגשתי שאני לא שולט על עצמי כמעט ועוד רגע יקרה משהו אסור, ולכן הלכתי לחדר אחר. בפועל למעשה בסוף נכשלתי לבדי בהוז"ל הבוקר הייתי מאוד מצוברח כי נכשלתי וחבר שיגע אותי שאני יגיד לו למה אני מצוברח - כשסיפרתי לו - הוא אמר לי תראה כמה גדול היצר הרע הוא יודע שכעת תהיה מצוברח ותיפול בגלל זה עוד הפעם (והוא צודק כי כל פעם נפילה גוררת נפילה) ואז הוא ממשיך ואומר לי עשית בדיוק מה שהיית צריך לעשות, מי שיש לו תאוה חזקה לאשת איש או נידה, כתוב שיוציא לבטלה וזהו. היית צריך להוציא בשמחה כדי שתהנה מזה - וככה היצר ירגע, ולא ישגע אותך יותר. תפסיק להיות בדכאון לא נראה לי שהוא צודק - אבל הוא מתעקש שכן רציתי לשאול את הרב הצדק עם מי?

התארחנו בבית חמי בשבת ובערב קיימנו את עונת ליל שבת. השתדלתי לחפש את כל ספרי הקודש שבחדר וכיסיתי אותם, אך בבוקר מצאתי לצערי ולחרדתי את התפילין של גיסי על השולחן, שלא ראיתים מפני החשכה. הן היו מכוסות רק בשלושת הכיסויים הרגילים שלהן. מה הרבנים ממליצים כתיקון על כך? (האם יש משמעות לכך שהשולחן שהיו מונחים עליו הוא גבוה מעשרה טפחים?)

אדם שחל ליל טבילת אשתו במוצאי שבת, האם כדאי לו להמתין עד אחרי חצות, כפי הידוע שזיווג אחרי חצות הוא הנכון עפ"י הסוד. או שכיון שזה מוצאי שבת, עדיף אדרבה שישמש קודם חצות שעדיין יש 'הארת שבת' מסויימת?