הרב כתב: "מדאיצטריך למעט בנבלה אותו (אני מתיר בהנאה ולא חמץ ושור הנסקל) ומוכח דממשמעות הכתוב לא יאכל לא משמע איסור הנאה ורק ע"י מיעוט מיוחד מאותו וזה לא כדברי רבי אבהו בריש הסוגיא", ואני לא הבנתי דאדרבה לר' יהודה צריך לומר דמדאיצטריך למעט מ"אותו" שמותר בהנאה ש"מ דשאר איסורין שנאמר בהם "לא תאכל" "לא יאכל" משמע גם איסור הנאה. וכן נ"ל פשט הגמ', ופשט רש"י בדף כ"ב ע"א ד"ה אותו, שאחר שלמד כן רבי יהודה, משמע שלשון לא יאכל מלמד גם איסור הנאה? ואולי כוונת כבוד הרב שליט"א שמה שאמר ר' אבהו "משמע" ר"ל פשט הלשון בעברית ולא ע"י לימוד מפס', אך א"כ מנ"ל להרב, די"ל ד"משמע" היינו מלמד או משמיע לאו דוקא ע"י פשט הלשון בעברית? תודה רבה ועצומה לרב שליט"א שיזכה בע"ה להגדיל תורה ולהאדירה (מדין ברכת הדיוט).
רבני בית ההוראה
ודאי שאחרי שפירט הכתוב בנבלה וכותב "אותו" דמשמע שמותר בהנאה על כורחין שכל שלא פירט הכתוב היתר הנאה הרי זה אסור, וכן הוא באמת אליבא דרבי יהודה, אבל על כל פנים מוכרח מדבריו שלולי זה שהיה פסוק שכתב "אותו" בנבלה אם היה לפניו לשון "לא תאכלו" היינו מפרשים אותו רק לאיסור אכילה ולא להנאה- ורק אחרי שכתב בנבלה אותו אנחנו מבינים שכוונת הכתוב בכל מקום שנאמר לא תאכלו דהיינו גם הנאה. וא"כ מובן מה שהקשה לרש"י דכאן משמע שרק מתוך הכתוב בנבלה למדנו לשאר מקומות, ואילו מדברי רבי אבהו בראש הסוגיא מבואר שמשמעות הכתוב בלשון לא תאכלו (ללא שום ידיעה מהכתוב בנבלה) אנחנו מבינים שהכוונה גם לאיסור הנאה וזה כוונתי מתחילה.
Google
