ידועה מחלוקת האחרונים ז"ל בזה, שהגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' ל') כתב שדינו כירק מטעם שנותן פרי תוך שנה לזריעתו, ושלכן אין ערלה נוהגת בו, בהסתמך על דברי כמה אחרונים. ע"ש. וכן פסקו אחרונים רבים בדור האחרון ובראשם מרן הגאון הראשון לציון נר"ו בספרו יחוה דעת (ח"ג סימן נ"ב) וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"י חיו"ד סי' לד).
אולם מרן הגה"ק מייסד הישיבה זצ"ל בספרו שו"ת איש מצליח (כרך ג' חיו"ד סי' מה) האריך לסתור טעם זה בטוב טעם ודעת, ושגם אם נותן פרי תוך שנה דינו כאילן. עש"ב. ודבריו ז"ל מאירים ומזהירים, וכן הסכים מוה"ר הגר"מ לוי זצ"ל בספרו ברכת ה' (ח"ג פ"ז ס"ה). ע"ש. וע"ע מה שכתבתי על זה בעניותי ונדפס בספר ברכת ה' ח"ה בסופו.
ולכן לדעתנו אדם שיש לו עץ זה, שלש שנים הראשונות לא יאכל ממנו כדין ערלה גמורה, ובשנה הרביעית יחלל את פירותיו, כדין נטע רבעי. ואח"כ יאכל ממנו אחר הפרשת תרומות ומעשרות וברכה להודות לה'. ואם מקבל פירות וספק לו של איזו שנה הם, אסורים באכילה כדין ספק ערלה בא"י שאסורה. ורק בפפאיה המיובאת מחו"ל שאין יודעים מאיזו שנה, יש להקל, בצירוף עוד טעמים, ע"ש במאמר הנ"ל. ואין כאן מקומו להאריך.
Google
