איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
מה מנהג ג'ירבא ומה מנהג האיש מצליח ומה מנהג ישיבת כסא רחמים באמירת ובכן נקדישך מלך בחזרת כיפור? כי בשו"ת ויקרא אברהם קונטרס מקום שנהגו [דף קכב ע"ג אות ג' ד"ה נהגו] מעיד שבטריפולי לא נהגו להגיד ובכן נקדישך מלך, אבל הפיוטים לפני נשמת היו אומרים אבל התבטל גם הפיוטים לפני נשמת בתקופת הרב המחבר. לפי דעת האר"י הקדוש בשעה"כ דף נ ע"ג אין לומר את כל הפיוטים שחיברו הראשונים כי הם לא היו בקיאים בחכמת הקבלה כלשון האר"י. לכן גם אין סברא לחלק בין נקדישך מלך של ריה"ל שהיה ראשון לשאר פיוטי ר' שלמה אבן גבירול וכדו' שאת כולם אסור להגיד מחשש הפסק.
בג'רבא לא נהגו, בזה וכן הגה"ק איש מצליח לא נהג, בזה אבל מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ"ן נר"ו כשהיה מתפלל בישיבה גדולה הנהיג לאומרם ע"י הסומך (והחזן שותק), וכן עד עתה בשנים אלו שהוא מתפלל בבית מדרשו הסמוך לביתו הוא עצמו אומרם (ולא הוא החזן כך שאין חשש להפסק) כאשר ראו עינינו ושמעו אוזנינו את קולו. אם כי בישיבה עצמה שעתה מתפללים בימים הנוראים ישיבה גדולה וקטנה יחד (ששם לעולם לא נהגו לאומרם) גם עתה לא אומרים אותם.