לאחה"מ, חיפשתי בחזו"ע ושם לא דן אלא במנחה של יו"כ וט"ב, ובפשטות דעתו לחלק ביניהם למקרים שבהם מוציאים ב' ס"ת (אחרת למה השווה את נדונו - ט"ב - ל'מנחה' של יו"כ וגם לא לכל המועדים ולד' פרשיות? נראה שדעתו היתה לחלק בין כשכבר עלו חובת היום ואמרו קדיש שאז מותר להפסיק בקדיש אחר ספר שני, לבין כשיש רק ספר אחד והמפטיר עולה למניין הקרואים. אמנם פלא הדבר שלא מצאתי שדן בנדוננו בספריו (גם בחזו"ע סוכות, כתב שאין אומרים קדיש לפני חתן בראשית אלא אחריו, 'ואח"כ יעלה מפטיר', ולא כתב על הקדיש). גם יש להעיר שציין בחזו"ע תעניות הנ"ל לתפל"מ ח"ב (סי' ל) כתנא דמסייע ליה, וזה אינו, ששם כתב שלא לומר קדיש כלל, גם לא אחר הפטרה, (וחזר בו ממ"ש לעיל בסוס"י ח"י לומר קדיש לפני ההפטרה).
הרב רזיאל כהן
אין הפנאי מסכים להתיישב היטב בהערות כת"ר בדעת החזו"ע, אבל בפשטות דבריו שם (בעמ' שפ"ב שפ"ג) כדעת המג"א סימן רפ"ב שאין להפסיק בקדיש בין קס"ת להפטרה ולא סליק אדעתיה כלל הטעם שחידש התפל"מ ח"ב (סימן י"ח) נגד המג"א ועוד חזון למועד.