בע"ה בהערה בסו"ס איש מצליח התעלמו מדברי מרן בסי' תקז ס"ד שכשם שמותר להבעיר לצורך או"נ כך מותר לכבות, ושם מדובר שמכבה לפני עשיית הפת כדי שלא תחרך ודעת מרן ברורה להקל, ובסי' תקיד ס"א לכאורה מדובר שהקדירה תשרף ולא האוכל עצמו כך ששם חס עלה קדירה, נכון שזה קצת דחוק עפ"י מה שמבואר בב"י שם אבל כדי שלא תהיה סתירה מסי' תקז יש לומר כך, ומה גם שיש סתירה האם מרן מקבל סברת הר"ן בהבנת הרמב"ם או את הבנת המ"מ וכמו שהעיר ג"כ באיש מצליח הנ"ל, אם כן לא ברור שצריך להיסמך על סברת המאמ"ר כדי להקל בנ"ד, ועוד שכתבו האחרונים והבי"ד מרן הגרע"י בחזו"ע שאם הנמכת האש היא כדי שלא ישרף המאכל שרי ולא הצריך שיהיה כיבוי ע"מ שיבעיר אח"כ או שמא היקל דווקא בגז שהוא כיבוי דרבנן אבל משמע כך. אשמח למענה ותודה.
הרב רזיאל כהן
תירוצך לסתירה בדברי מרן, אינו נראה, וכמו שהרגשת בעצמך. (ועוד שאם הכוונה לקדירה בלי אוכל יסלק אותה מהאש ולא תתעשן).
הערתך על הערות איש מצליח שהתעלמו מהסתירה אכן נכונה, והדברים באו על תיקונם בהערות איש מצליח מהדורא בתרא שציינתי אליהם בתשובתי הראשונה, ום הובא תירוץ בשם התפל"מ ח"ד סימן ל"ט) לחלק בין דרך בישול הכרחית לבין דבר שאירע פעם בכמה זמן.
הסברא להקל דוקא בכיריםשל גז – מקורה בשו"ת יבי"א ח"א סימן ל"א עש"ב.
Google
