שולחן ערוך בסימן רנד כתב לגבי תנור טוח בטיט, שאין לחשוש שיפתח את התנור שאם יפתח יצטנן התנור ויתקשה הבשר ויפסד. מלשון השולחן ערוך משמע שיצטנן התנור ויתקשה הבשר ויפסד זה הכל טעם אחד- התנור יצטנן ובעקבות זה יתקשה הבשר וממילא יפסד, ולפי זה משמע שאם עשה צלי קידר בתנור אז הרוח לא תקשה את הבשר ולכן יש חשש שיבוא לחתות בגחלים ויהיה אסור אפילו אם טוח בטיט. וכן פסק המגן אברהם ובמשנ"ב. אולם המעיין בלשון הרמב"ם, שהשו"ע פסק כמותו, רואה שיתקשה הבשר ויפסד הם שני עניינים שונים, שכן הרמב"ם כתב, שהרוח תזיק לבשר ויתקשה, והתנור יצטנן והבשר יפסד, ולא מובן למה כתב הרמב"ם פעמיים הבשר ולא כתב כלשון השו"ע הבשר יתקשה ויצטנן. ונ"ל שכך יש לפרשו, שהבשר יתקשה ישירות מהרוח ולכן לא יפתח את התנור ומותר בצלי, ועוד, גם אם הרוח לא תגיע ישירות לבשר, שלא עשה אותו צלי אלא צלי קידר,עדיין אין חשש שיפתח את התנור כי צלי קידר דורש בישול ארוך( כמו שהמשנ"ב בעצמו כתב) ובפתיחת התנור, התנור יצטנן וממילא הבשר לא יתבשל ויפסד. ולפי זה נראה לי לעניות דעתי היפך מדברי המגן אברהם. רציתי לדעת מה דעת כבודו ואם יש פוסקים נוספים שדנו בנושא.