קראתי בכמה מקומות וכן ראיתי את ילקוט יוסף סימן רל"ג, ג' שאומר: מצוה מן המובחר לכתחלה להתפלל מנחה עם החזרה מבעוד היום, קודם שקיעת השמש. ולא לאחר את תפלת מנחה עד השקיעה. וכן נראה שהיה מנהג רבינו האר''י ז''ל [להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, ולא אחר השקיעה]. ומכל מקום אם הצבור התעכבו מלהתפלל מנחה והמתינו למנין כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר השקיעה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] מהשקיעה. מה הסיבה שאין אומרים כאן משהו מעין זה: "כדי לצאת ידי חובת כל הדעות עדיף לסיים תפילה וחזרה לפני השקיעה"? לא ראיתי בשום מקום שהמקלים להתפלל אחר השקיעה אומרים נוסח מעין זה?