ישיבה על כסא המיוחד לאביו

אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).

האזכה של י”א חודש היא פחות חשובה לכל הדעות (אף שנהגו לעשות אותה גדולה יותר).

ולגבי אם האזכרה של י”ב חודש היא העיקרית או של י”ג חודש, נחלקו הפוסקים. ומנהג ג’רבא שהאזכרה של י”ב חודש היא העיקרית, כמבואר בשו”ת “ים של שלמה” להגאון הרב יחזקאל מאזוז זצ”ל, ושם מבואר שכן דעת מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א, עי”ש.

ולכן, למעשה, כדאי לעשות את הסיום באזכרה של הי”ב חודש.

היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול הזקן אינו אלא מידת חסידות, וראוי לשמוע בקול ההורים לימנע מזה (ע’ ספר חסידים סי ש”מ ובבית לחם יהודה יו”ד סי ר”מ סק”ח).

אבל אם יודע הבן שגידול הזקן שומר עליו מירידה רוחנית בעניינים אחרים, אינו צריך לשמוע להוריו המורים לו לגלחו. אבל מאידך ראוי גם שלא להתווכח עמם בזה בצורה חזיתית רק להסביר בניחותא ואולי לבוא למשא ומתן או לפשרה בנושא, כגון זקן מסודר וכיו”ב. ועי”ז יניחו לו להתקדם בענינים מהותיים יותר.

בכלל תמהני, וכי רק גידול הזקן מפריע להוריו? שמירת שבת, כשרות מוקפדת וכו’ לא מפריעה להם?

לא מצאתי דבר מפורש בזה, אבל הדבר פשוט שא"צ לעמוד לאב לאחר שהגיע לבית, כאשר קם להביא ספר וכאשר קם להביא אוכל וכדו' וגם למעשה לא ראינו מי שעושה כן וכמ"ש כבודו. ומה שמצאנו בס"ת הוא דין מיוחד כיון שקם בבית כנסת לעיני כולם ולס"ת, זה מקום לכבדו. [וגם מסתבר שהונהג במשך הדורות ונקבע ממילא לחובה, אבל מעיקר הדין אין חיוב בזה]

אם התפילין שייכים לאב, ודאי שאין כאן ענין של זריזין מקדימין אם עי"ז ייגרם ביטול מצוות לאב, אדרבה האב קודם כי זה שלו. ומה שאמרו (בקידושין ל ע"ב) אם הבן זריז וממולח הוא קודם לאביו ללמוד תורה, הוא מפני שמוטל על האב מהתורה, לדאוג לבנו ללמוד כמ"ש בק"ש ולמדתם אותם את בניכם. משא"כ כאן שאין חיוב מיוחד לאב לקנות תפילין לבנו.

ואם התפילין נקנו מכספי שניהם, יש בזה ענין של זריזין ואע"פ שהוא גורם לאביו שייבטל מזה, וכמ"ש הפוסקים שאין התלמיד חייב בכבוד רבו להניח לו שיקנה עלייה לס"ת וכדומה. (ואע"פ שבאמת כך רגילים לעשות מפני הכבוד, זהו דוקא בדבר שאינו חיוב, אבל תפילין שהוא חובה – הקודם זוכה).

אשה נשואה פטורה ממצות כיבוד הורים בכל דבר שמפריע לבעלה, אבל אינה רשאית חלילה לזלזל בהם וכדומה. ולכן כל עוד שאת שומרת על כבודם ועושה מה שאת יכולה, אין זו אחריותך לרגשותיהם אע"פ שהם מוצדקים מאד.

ההורים אינם מחוייבים לסייע לילדים בקניית דירה וכדומה, בפרט כאשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם זאת. בודאי ובודאי שאסור לדרוש מהם או להתלונן ולכעוס אם אינם מוכנים לעזור לנו.

איני יודע אם בעלך מייחס חשיבות לדעת תורה ויסכים לדבר עם רב על כך ולקבל את דברי הרב. אם יש סיכוי סביר לזה, אפשר להעביר אלינו את מספר הטלפון האישי שלך כדי שנברר איך נוכל לעשות זאת. אם הבעל הולך לשיעורי תורה וכדומה ויש רב שהוא שומע ממנו ומעריך אותו, כדאי לנסות לפנות אליו כדי שינסה לסדר את הענינים. גם ההורים שלו יתכן שאם יבינו ממך את המצב יתערבו בענין וישכנעו אותו להפסיק מדרישותיו ולשנות את התנהוגותו.

אפשר לנסות בדרך טובה, להסביר את הקושי שלך ושל הילדים, אולי זה יעורר את רחמיו אע"פ שהוא מאד כועס.

אם כל האמור לא עוזר, תנסי לומר לו שגם את לא רוצה ללכת להורים שלו, כי לא שייך להתנהג איפה ואיפה בן המשפחות. יתכן שאם יראה שאת נחרצת בזה יסכים ללכת גם לבית הורייך, ומתוך שלא לשמה יבוא גם לשמה. כל זה בתנאי שאין חשש גדול שהמצב יחמיר ויחריף.

אם אין עיקר מטרת החזקת הטלפון הלא כשר אלא בשביל שיחות טלפון וכדו’ ולא שרגיל מידי פעם ח”ו להכנס למקמות טומאה,

אף שבודאי שאין להתקרב למכשיר זה והרחק עצמך מן הנסיון ובפרט בדבר שאסרהו גדולי ישראל מ”מ מותר לתת לו את הכרטיס שלו לאב שישלם חובתיו על הפלאפון, בפרט שיש כאן מצוות כיבוד אב וגם חשש לחילול השם, ולאט לאט ישתדל להשפיע על האב בפה רך, שכדאי ונכון וחובה לשמוע לגדולי ישראל שאסרוהו, ובקלות עלולים ב”מ ליפול לבור טומאה עמוק, ויש עלונים מיוחדים על כך  עם סיפורים מסמרי שיער, עד כמה יש כאלו שבטעות הציצו ונפגעו וירדו מהדרך ב”מ והבא ליטהר מסייעין בידיו

חרטה מעומק הלב על הצער שנגרם לאביו ובקשת מחילה, פיוס, וידוי וקבלה לעתיד היינו ליזהר יותר ויותר בכבודו.

א. יש מצות מורא, שלא לישב במקום הקבוע להוריו, ולא לדבר אליהם בצורה מזלזלת, לא לסתור דבריהם וכיו"ב. וכן אסור להזכיר שמם הפרטי ואפילו שלא בפניהם.

ב. מצות כבוד הורים היא לדאוג לכל צרכיהם הגופניים אכילה, שתיה, להלבישם ולכסותם ולעזור להם ללכת, וכן כל בקשה שהיא לטובתם ולהנאתם צריך הבן לעשות זאת.

יש מקרים שלא צריך להקשיב להורים, כמו דבר שיש בו הוצאות כספיות לבן, ועוד כמה פרטים, וא"א לפרט הכל כאן. יש הרבה ספרים בנושא שיש ללמוד בהם ולדעת פרטי המצוה, כמו ספר ילקוט יוסף, כיבוד הורים ועוד.

חס וחלילה להכות ילד בחגורה!

"חושך שבטו שונא בנו" זה פסוק במשלי.

ואפשר גם בשבט מוסר, או סוכריה אם יתנהג טוב. וביחוד בדור שלנו.

מזה צמחו כל "המשכילים" למיניהם.