1) רצוי וכן נוהגים. אך אין חיוב. כיון שלא מוכרים את החמץ לרב, אלא רק עושים אותו שליח למכור לגוי. ושליח אין צריך קנין. (ראה ברמב"ם פרק ה' מהלכות מכירה הלכה יא, יב) 2) קנין סודר. (לא- "אגב" סודר). מכונה גם קנין חליפין. הקונה נותן סודר או עט וכיו"ב למוכר בתמורה הקונה זוכה בחמץ. ואע"פ שהקנה למוכר את הסודר על מנת שיחזירו לו. נקנה המקח. (ראה ברמב"ם שם בכל פרק ה'. ובפרט מהלכה ה' והלאה)