שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
האם יש מקור לכך שאדם שנותן דרשה ובמקום שיאמר את שמו של ה' אדו... אומר אמוני וכן הוא הדן שאומר אלוקים, אות ק' במקום האות ה' וכיוצ"ב? ואין כוונתי שאומר פסוק או חצי פסוק. מאיפה להו הכינוי אלוקים? ומהיכן יש לנו את היכולת לשנות את שמו של ה'? כי האות-ק' שיורדת מתחת לשורה היא מבטאת ירידה לקליפות
עיין בשו"ת יבי"א ח"ט (חאו"ח סימן י"ב) שיש אומרים שאין זה דרך כבוד כלפי מעלה לומר יו"ד ק"י וא"ו ק"י והאריך שם ליישב המנהג ע"ש.