תודה רבה לכבוד הרב על התשובות. א. מדוע התורה החמירה כ"כ באיסור לא ילבש והחילה אותו גם על סכין שאינו כלי נשק, שדרך הנשים להשתמש בו, כיון שהן מטפלות יותר בצרכי הבית ובמאכלים לחתוך את הפירות והירקות וכו', ובפרט כיום, שרוב הסכינים עשויים לכך, כי כלי הנשק הנפוץ כיום הוא האקדח ולא הסכין (זה בד"כ מה שמאבטחים בכל מקום נושאים עליהם), אם כן, מדוע עדיין התורה מחשיבה את סכין המטבח ככלי גבר דווקא ? ב. בעניין מה שחכמינו שיבחוה שסיכנה עצמה וכנ"ל- האם אין על מעשה כזה שום תוכחה משום צד (הרי ברור לנו שאם סיסרא היה קצת חוזר לעצמו ומתגונן על חייו בשהייה מועטת זו, היינו אומרים על מעשה יעל לחפש יתד במצב כזה: "אל תהי צדיק הרבה." ובמקום שיש פיקוח נפש ודאי שהדבר דוחה לאו של לא ילבש. רק למפרע כשהכל עבר בשלום אפשר לשבח וכנ"ל) ? בתודה גדולה לכת"ר