האם יש היתר כלשהו להעביר תינוק קטן בין הבעל לאשה כאשר האשה בזמן שהוא בעיקרון זמן של דם טוהר, והאם יש אפשרות כזו כשאשה נדה או שחייב להניח אותו ורק אז השני יכול לקחת?
אסור להעביר תינוק קטן בין הבעל לאשתו בזמן טומאתה או להיפך, ואע"פ שהרשב"ץ (ח"ג כתב סימן נ"ח) כתב להקל בזה, כבר ביאר דבריו במק"א (ח"ג סימן ר"ל) שדוקא אם התינוק יוצא מעצמו מחיק אביו לאמו אבל בקטן ממש שצריך להעבירו, אסור וכ"ש לטעם הרשב"א ומרן (סימן קצ"ה ס"א) דשמא יגע בבשרה, ששייך מאד בהעברת תינוק אפי' בגדול קצת.
ולכן כל אשה טמאה אף בדם טוהר (שהוא אחר שטבלה מהלידה ונמצאת עדיין בימי טוהר ארבעים לזכר ושמונים לנקבה), ה"ז אסור כי היום בזמננו פשט איסורו בכל ישראל והרי הוא כדם נדה לכל דבריו (כלשון מור"ם רס"י קצ"ד), וצריך להניח התינוק באיזה מקום והשני יקחנו משם, והדבר קל לקיימו למי שיחפוץ.
ומכאן מוסר השכל לאותם שאינם נזהרים בזה ובפרט אחר הלידה ומוסרים זה לזה את התינוק ובודאי נוגעים זה בזה, ועתידים ליתן את הדין, וראיתי ושמעתי גם על אנשים יראים שאינם מקפידים בזה, וחלילה להקל ראש בעניין זה וכל הלכה פסוקה בש"ע אסור להקל בה, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.
Google