במסכת סוכה (דף מ''ה ע''ב) דרשו חז''ל על הפסוק ''אסרו חג בעבותים'' וגו', כל העושה אסור לחג (- אגודה לחג) באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ופירש רש''י (בפירוש השני) דהיינו היום שאחר החג. וכן פסק הרמ''א בש''ע (סי' תכ''ט סעיף ב') שיש להרבות בו באכילה ושתיה. ובירושלמי קראו לאיסרו חג ''ברא דמועדא''- כלומר בנו של המועד. וכן נוהגים למעט בו בהספד ותענית, אבל מותר להתענות בו תענית יחיד (כגון תענית פקודת השנה), מלבד אסרו חג של שבועות שאסור בתענית (ש''ע סי' תצ''ד סעיף ג'). יש מקומות שנהגו באיסרו חג שלא לעשות מלאכה, כדין חול המועד. בג'רבא נהגו היתר בדבר, מלבד באיסרו חג של חג השבועות דוקא (עיין ברית כהונה מע' א' אות ו'. וחזו''ע הל' יו''ט עמ' שכ''ב).