בתנ"ך קורן, בספר איוב פרק ז' פסוק י"ב, מופיע: "הֲיָם־אָנִי אִם תַּנִּין, כִּי־תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר". על פי הכלל של קמץ הבא בסוף מילה ראשונה משתי מילים המחוברות במקף אותיות, יש לקרוא כאילו כתוב: הֲיוֹם־אָנִי. האם אכן כך הוא? ואם לא - מדוע?? (אין מעמיד ליד הקמץ). בפרשת צו, בפסוק האחרון של העולה הרביעי מופיע "וַיַחְגֹר", אות ח' בניקוד שְׁוָא (נח) ואח"כ "וַיַחֲבֹשׁ", אות ח' בניקוד חטף פתח (ויקרא ח' י"ג). מה הסיבה? ובכלל מתי מנקדים בשוא ומתי בחטף? מדוע במילה "הַצֳרִי" אות צ' מנוקדת בחטף קמץ?