מקור למלה “עכשיו”
בספר אוצר השרשים הכללי בשורש עכשיו, כתב שהוא מושאל מלשון הפסוק “חמת עכשוב” שהוא סוג נחש והוא מהיר ומיידי.
שאלתי היא בנושא ההטעמה של הפועל "רוני" המופיע בתנ"ך. מקור אחד לפועל הזה הוא: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה' " (זכריה ב יד). לפי מה שאני יודע (ויתקן אותי הרב אם לא), קריאת הפועל בפסוק זה היא במלרע. לעומת זאת, בפסוק "צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו יב ו), הקריאה היא במלעיל (ושוב, יתקן אותי הרב אם אני טועה). רציתי לדעת מה גורם לכך שאותה מילה הבאה לבטא אותה משמעות (שכן המשמעות בשני הפסוקים היא הוראה "תשירי, תשמחי"), נקראת פעם במלעיל ופעם במלרע. (מלבד זאת, בעברית רגילה נראה שקריאת הפועל במשמעות הוראה צריכה להיות במלעיל, שכן במלרע המשמעות היא "הרון שלי").
א. בדרך כלל קריאתה במלרע, כמו רני ושמחי וכן רנו ליעקב. אך בהפסק המלרע הופך למלעיל (והקמץ חטוף הופך לחולם) כמו בפרשת השבוע: וטהרה ממקור דמיה, הה"א בחט"פ ומלרע, ואח"כ כתוב וכפר עליה הכהן וטהֵרה, הה"א בצירי ומלעיל.
ואע"פ שכאן (בישעיה) ההפסק הוא קטן (טרחא) מצינו כיוצ"ב (ונשקפה"על פני הישימון, שהיה צ"ל הקו"ף בשוא ומלרע, ובאה הקו"ף בקמץ ומלרע בגלל הטרחא (ויש לזה טעם ואכמ"ל)