העניין מופיע הזוהר הקדוש פרשת בא דף ל"ג ע"א. הנה הציטוט (בלשון הקודש): "וְהַכֹּל בָּא בְּדִין (אצלו). כְּמוֹ שֶׁהוּא דָּן - כָּךְ נִדּוֹן. מִשּׁוּם שֶׁאִיּוֹב מִקְּרוֹבֵי הָעֵצָה שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּכְשֶׁעָמַד פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל, רָצָה לַהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ, לֹא, אֶלָּא קַח מָמוֹנָם וּשְׁלֹט עַל גּוּפָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְאַל תַּהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךְ, בְּאוֹתוֹ דִין מַמָּשׁ תִּהְיֶה נִדּוֹן. מַה כָּתוּב? (איוב ב) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךְ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'. בְּמַה שֶּׁהוּא דָּן - כָּךְ נִדּוֹן. וְאַף עַל גַּב שֶׁבְּכָל הַשְּׁאָר הָיָה יָרֵא מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ע"כ. לכן שתי השאלות עדיין נשארות בקושיא. נשמח לעזרה ליישב את העניין.
הרב שלמה יהונתן מאזוז
חזק וברוך הארת את עיני, וראיתי בפנים (רק חבל לא ציינת המקור מלכתחילה והייתי חוסך לנו זמן) ונ"ל שאיוב סבר שעשה בזה מצוה רבה שהציל את ישראל ממיתה, ופדה אותם בממון ויסורים, וחשב שאם יאמר לפרעה שיניח להם לגמרי לא ישמע לו ובכ"ז לפי דרגתו היה צריך לעשות אחרת (ואין כוונת הזוה"ק שהשי"ת דיבר עמו ממש, אלא שכך אמר עליו וזה מצוי בחז"ל)