זמן משלוח מנות בפורים
כתב בתרומת הדשן (ח”א סי’ קי”א) שטעם משלוח מנות הוא שיהיה לכל אחד די סיפוקו לסעודת פורים. ויש אמנם טעמים אחרים, אבל לפי טעם זה א”א לצאת ידי חובה כאשר הדבר לא ראוי לאכול ביום פורים.
בבית הכנסת שלנו יש אדם שבקריאת המגילה כל פעם שקורא החזן מילת "המן", הוא צועק "ארור המן", ואומר שזוכר בתור ילד שהרב מצליח זצ"ל בתוניס היה אומר כן. ושאלתי את מרן רה"י בטלפון ואמר לי שזה שקר. ומ"מ הסתפקתי האם מותר לעשות כן, שבסימן תרצ סעיף יג כתוב שאסור להפסיק בה בענינים אחרים. וכתבו בהגהת איש מצליח: ר"ל שלא בענין המגילה. ע"כ. משמע לכאורה שארור המן ששייך לעניין המגילה שרי. ומאידך בראש הסעיף הלשון בשו"ע היא של דיעבד: "וכן אם היה דורשה וכו' אם כיוון לבו יצא". וא"כ קשיא רישא אסיפא. [וזה פשוט לי שבדיעבד יצא, שאפ' שהה כדי לגמור את כולה וכו' לדעת מרן בסימן ס"ה יעויין שם אלא שאלתי היא האם מותר לכתחילה].
אם הוא צועק ארור המן תוך כדי קריאה של הש"צ אינו יוצא י"ח, כיון שאינו יכול צאת כשאומר ארור המן והש"צ בינתיים קורא כדרכו, ואם הוא צועק לאחר שהש"צ אמר המן והש"צ שוהה קצת נראה שאין בזה איסור בדבר. ואין קושיא מהלשון "יצא" דכיון שכתב אם כיון לבו ע"כ לומר יצא, וכ"מ ממ"ש שם בתחילת הסעיף אם כיון לבו יצא ע"ש ומ"מ לא כדאי לנהוג כן שיכול להפסיד מילים שלא ישמעם מהש"צ וכאמור, ואין לנו לחדש מנהגים סתם