אין חילוק בין משתמש בו, ובין משתמש בעצמו של הכלי, אלא החילוק הוא בין משתמש בו שנחשב ככלי ובין מקיים בו מצוה או מנהג וכדו', שאינו נחשב כלי מחמת זה והמקור לזה, מדין הלולב שאף שיחדו לנענע בו מצות ארבעת המינים עדין נחשב מוקצה ואסור לטלטלו בשבת של חג הסוכות, (וכן אסור לטלטלו אפילו ביו"ט אם אין צריך לקיים בו מצוה או לשומרו), והטעם כתבו התוס' בפרק לולב וערבה (סוכה מ"ב ע"ב) מאחר שאין עשוי כעין כלי (כצ"ל עיין הגהת "עוז והדר") וכו' ע"ש. ונראה כוונתם כמו שכתבתי, ולפ"ז היה נראה שגם עפר שייחדו להניח בו ערלה אין זה כעין שימוש כלי שאין צריך את העפר אלא לקיים בו מנהג ישראל לתת את הערלה בעפר. אמנם אין העולם נזהרים בזה ומיחדים עפר לצורך הערלה ואין נמנעים לטלטלו, וכנראה שהנחת הערלה בעפר נחשב כעין כלי שהעפר משמש ככלי לתת בו את הערלה.