יום הולדת באדר א’ / ב’
באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.
בשו"ע ס' תרלב ס"ד ובמשנ"ב שם מבואר שלא אומרים לבוד להחמיר, דהיינו שאם אין בסכך פסול ד' טפחים, ובאמצע יש אויר, לא אומרים לבוד שיחשב כסתום בסכך פסול, אלא רק אומרים לבוד שיחשבו ב' הצדדים כסמוכים זה לזה [שער הציון ס"ק טז]. והוקשה לי מדברי האגודה שפסק אותם המשנ"ב בסימן תרכז ס"ק ו, שהישן בכילה בסוכה, אפילו אין לה גג טפח, אם יש הפסק אויר טפח בין הסדינים לארץ, פסול, ובאר בשער הציון שם ס"ק ח, שהטעם הוא שנעשה לבוד, ואם כן יש מחיצה, וכל השיפוע נחשב לגג, ולכן נחשב שלא יושב באויר סוכה. וקשה שלפי זה יש לבוד להחמיר, ונחשב שהאויר נחשב סתום?
יש כאן תערובות של שתי קושיות על הכלל שאין לבוד להחמיר
א. מעיקר דין כילה שאם יש תוך ג' טפחים סמוך לגגה שיעור טפח, הרי היא אסורה בסוכה (וזה הדין שהובא תחלה במשנ"ב)
ב. מהדין השני שהזכיר המשנ"ב שם בשם האגודה, שאם יש מרחק ג' טפחים משולי הכילה לארץ אסור, וביאר הטעם בשעה"צ דמשום לבוד הו"ל כדופן
ולקושיא הראשונה היה נלע"ד מסברא דתקרת הכילה חמירא טפי מאחר ובאמת אין כאן לפנינו חלל גמור שצריך למלאותו, שהרי באמת יש גג רצוף לפנינו אלא שיש בו עליות ומורדות ולזה מועיל לבוד להשוותו לגג אחד. אולם זהו דוחק, ולקושיא השניה לא מצאתי מענה כלל, ושו"ר להרב ביכורי יעקב (סימן תרכ"ז סוף סק"ג) שכתב שבאמת המחמירים בזה (מג"א וב"ח) הולכים לשיטתם דאמרינן לבוד אף להחמיר ע"ש ועוד צ"ע בזה
מאת: פלוני | תאריך: כ״ב בשבט ה׳תשע״ז – פברואר 18, 2017
קודם כל יישר כח על התשובה לשאלה הראשונה. שנית חשבתי על תירוץ לשאלה השניה, שיתכן לאמר שהכלל שלא אומרים לבוד לחומרא הוא רק אם הלבוד יוצר חומרא בצורה ישירה, וכדין לבוד בסכך פסול, אך במקרה שבסימן תרכז ס"ק ו, שאם יש הפסק אויר טפח בין הסדינים לארץ, פסול וכו' אין הלבוד גורם חומרא באופן ישיר, שהרי הלבוד רק גורם שתהיה מחיצה לכיון הקרקע, שזה מצד עצמו לא בעיה הלכתית, אלא שעל ידי זה נגרם באופן עקיף חומרא, דהיינו שאחר שיש מחיצה, ממילא השיפוע נחשב גג ופסול, אך זה באופן של כעין גרמא, ולכן קודם אומרים את דין הלבוד, ומה שנגרם על ידי זה חומרא, הוא באופן עקיף ולא שייך לכלל שלא אומרים לבוד לחומרא. מה דעת כת"ר על תרוץ זה?
דבר נאה ומתקבל, ואם נמצא לזה אסמכתא -נשמח יותר