הערה על פרט 3. יש הבדל בין התשובה לשאלה: בתשובה כתוב שרביע מפסיק יותר משני גרישין ומגריש, וזה בהחלט נכון, אבל השואל כתב שהרביע יותר 'ארוך', וזה אינו נכון, אלא נראה שכל עדה ומסורתה, העיקר להפסיק יותר אחרי הרביע ולא משנה כמה זמן מאריכים בו. אין קשר בין אורך ניגון הטעם לבין הפסקתו, למשל הטעם המפסיק ביותר (אחרי סו"פ) הוא אתנח ונגינתו קצרה, וכן טרחא מפסיק יותר מרביע ומתביר ונגינתו קצרה מהם. ולעומת זאת נגינת התרסא ארוכה (וכתבו הראשונים (הובאו בלחם הבכורים) שהיא שווה לשל התלשא) אלא שהוא טעם משרת, דהיינו שלא מפסיקים אחריו אלא מחברים לתיבה הסמוכה. לא שמעתי את הקלטת מרן פה"ד נר"ו אך ייתכן שלא היתה שום טעות. ואולם, אני מודה ששמעתי ממרן פה"ד נר"ו שגם כן השווה בין אורך להפסקה, (כגון שהזהיר לא להאריך בנגינת התרי טעמי כיון שהוא משרת), וזה לכאורה תמוה וצריך ישוב.
מרן ראש הישיבה
למה תמוה?
התרסא קצרה יותר מהתלשא.
תרי טעמי קצרים יותר מתביר.
(ואותם שמסלסלים יותר מדאי בתרי טעמי טועים הם).
וכן הרביע יותר ארוך משני גרישי.
לפי גודל הפסקתו צריך להאריך בו.
אא"כ המנגינה שונה
Google
