Menu
שאל את הרב
print
אא

1- בעניין מלעיל מלרע, ישנם מילים שהם גם מלעיל וגם מלרע כמו למשל "שבע, אשתך, לפניך, תאכלו וכו'" איך ניתן לדעת מתי הן מלעיל ומתי הן מלרע?
2- יש הבדל בין ממנו עם דגש לממנו בלי דגש, הראשון הוא יחיד גוף שלישי והשני הוא ברבים גוף ראשון, אבל בתורה ישנם כמה פסוקים (למשל: "איש ממנו את קברו..." פרשת חיי שרה) שהמילה ממנו כתובה עם דגש, מה הפירוש?
3- מאיפה יודעים שכאשר שני גרישין קודם לרביע, הרביע יותר ארוך? בדיסק הרב משמיע את קריאת שמע בדקדוקיה ב-"והיו הדברים האלה" השני גרישין יותר ארוכים מהרביע. 

הרב חנוך הכהן

1. לפי מקום הטעם (אגב מלת "לפניך" תמיד מלעיל), ובמקום שאין טעמים אם זה סוף משפט יהיה מלעיל ובאמצע משפט מלרע. 
2. אין ממנו בלי דגש, והמלה משמשת לשתי משמעויות. 
3. זה אינו מדויק, הרביע מפסיק יותר משני גרשין לעולם בין אם יהיה אחריו או לפניו. ולעצם השאלה, כל התורה מלאה בדוגמאות כמו פר אחד (שני גרישין) בן בקר (רביע). גם פסוק "והיו הדברים האלה" הוא דוגמא מצוינת. וכן להיפך פן ירבה (רביע) והיה (שני גרישין) כי תקראנה מלחמה. מה שבדיסק הרב משמיע באופן אחר הוא מחמת ההרגל בטעות

שאלת המשך:

הערה על פרט 3. יש הבדל בין התשובה לשאלה: בתשובה כתוב שרביע מפסיק יותר משני גרישין ומגריש, וזה בהחלט נכון, אבל השואל כתב שהרביע יותר 'ארוך', וזה אינו נכון, אלא נראה שכל עדה ומסורתה, העיקר להפסיק יותר אחרי הרביע ולא משנה כמה זמן מאריכים בו. אין קשר בין אורך ניגון הטעם לבין הפסקתו, למשל הטעם המפסיק ביותר (אחרי סו"פ) הוא אתנח ונגינתו קצרה, וכן טרחא מפסיק יותר מרביע ומתביר ונגינתו קצרה מהם. ולעומת זאת נגינת התרסא ארוכה (וכתבו הראשונים (הובאו בלחם הבכורים) שהיא שווה לשל התלשא) אלא שהוא טעם משרת, דהיינו שלא מפסיקים אחריו אלא מחברים לתיבה הסמוכה. לא שמעתי את הקלטת מרן פה"ד נר"ו אך ייתכן שלא היתה שום טעות. ואולם, אני מודה ששמעתי ממרן פה"ד נר"ו שגם כן השווה בין אורך להפסקה, (כגון שהזהיר לא להאריך בנגינת התרי טעמי כיון שהוא משרת), וזה לכאורה תמוה וצריך ישוב.

מרן ראש הישיבה

למה תמוה?
התרסא קצרה יותר מהתלשא.
תרי טעמי קצרים יותר מתביר.
(ואותם שמסלסלים יותר מדאי בתרי טעמי טועים הם). 
וכן הרביע יותר ארוך משני גרישי.
לפי גודל הפסקתו צריך להאריך בו.
אא"כ המנגינה שונה 

שאלת המשך:

"לפי גודל הפסקתו צריך להאריך בו אא"כ המנגינה שונה". אם הבנתי טוב, לפ"ז יוצא שלתוניסאים בלבד יש להאריך בשני גרישין פחות מברביע אך לשאר העדות שמבדילים בנגינתם אפשר להאריך בשני גרישין יותר, וכן בתרי טעמי, לאשכנזים ולחלק מהספרדים שיש לו נגינה שונה משל תביר אפשר להאריך בו. האם הבנתי נכון? ניסיתי לחפש ומצאתי בלחם הבכורים (הישן פו ע"א ד"ה תרסא) שכתב "תרסא צורתו כצורת התלשא וכן נגינתו אך וכו' התרסא משרת כי יסמך עם התיבה הבאה לאחריו בקריאה מה שהתלשא לא יסמך כלל עמה בקריאה ולכן יימנו לשנים אע"פ שנגינתם וצורתם אחד". הרי ההבדל הוא החיבור ולא האורך. וכן מצאתי במכלול (ליק פ ע"א) שכתב "והתלשא [מפסיק], והוא שבסוף התיבה אינו מפסיק אע"פ שיש לו נעימה לפי שנקשר ומתגלגל הוא בנעימתו עם התיבה אשר אחריו". ולא כתב על האורך אלא להפך, וגם כינה אותם באותו שם ממש! וכן במכלול (שם) כתב "ותרין חוטרין אינו מפסיק אע"פ שיש לו נעימה כמו התביר אלא שזה מתגלגל עם התיבה אשר אחריו".

הרב חנוך הכהן

1. מה שטען כבדו שרק לתונסאים יש להאריך בניגון רביע יותר משני גרשין וכיו"ב, כך באמת נראה מתשובת מרן שליט"א.
2.מה שהביא כבודו מדברי הרד"ק ולחם הבכורים, אין מזה סתירה, כי לפי מנהגנו שאין את ההבדל שהזכירו שהמשרת נמשך עם המלה שאחריו, אנו מוכרחים לעשות הבדל אחר והוא שהמשרת יהיה יותר קצר. ומי שעושה הבדל הנזכר בדברי הרד"ק באמת א"צ לקצר בטעם משרת, וכמו שכבר הזכיר כבודו שאם יש הבדל בניגון א"צ לקצר בטעם משרת ולהאריך במפסיק 
יישר כח

לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן