שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
לאחרונה הביאו לפני קובץ מפרשים (ספר עבה) לכרוך אותו, ובדקתי שם ומצאתי שהשוליים קצרים במקום אחד, ואין את האפשרות לקדוח בלי לגעת בחידושי תורה הנכתבים שם, רק שאחרי בדיקה אין שם שם משמות הקב״ה או פסוקים אלא חידושים ופילפולים. וכשנשאל על כך רב מקומי, ענה שכיון שהמטרה לתקן ולחזק את הספר, מה שהוא מקלקל עכשיו מעט מחידושי תורה אין בזה כלום, והתיר לי לקדוח. אלא שלי קשה לקלקל ולקדוח בדברי תורה שכתבו רבותינו הראשונים, ובסברה הנ״ל לא מצאתי מנוח. ושו״ר בספר יריעות שלמה ח״ד (פ״י ה׳ י״ג) שקצת משמע מלשונו שלא על שמות בלבד יש להזהר, אלא גם על שאר הכתב (ממה שכתב שם : והרבה פעמים קדחו בתוך הכתב ומחקו ״גם״ שמות). מה דעת הרב על זה ?
נראה שכת"ר צודק בדקדוק. וע"ע בלשון הרמב"ם במנין המצות בראש היד החזקה (מצוות לא תעשה אות ס"ה) ע"ש אולם למעשה נלע"ד שהרב שהתיר צודק בדבריו, כאן שנעשה זה לשמירת הספר ואי אפשר בדרך אחרת. כיוצא בזה בשו"ת יביע אומר ח"ח (סימן י"ח) עש"ב.
ואם לבו של כת"ר אינו נותן לו להקל בזה בעצמו, אשריו ואשרי חלקו, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות אבל יכול למסור הספר לאדם אחר שיכרוך אותו במקומו, כפי עיקר הדין.