איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
רציתי לשאול את הרב בעניין המנהגים של העדה שלי- עדת דמשק. סבו של סבי (אבא של אבא של אבא של אבא) הוא רבי נתנאל חבובה זצ"ל שהיה אב"ד דמשק והוא עלה לארץ לפני יותר ממאה שנים. בנו ר' ניסים היה אדם ירא שמים אך לא היה תלמיד חכם. אמו של אבי היא בתו של הרה"ג עבדיה הדאיה זצ"ל. מור אבי (שהוא תלמיד חכם גדול) החליט לקחת את מנהגי אמו ולהתפלל כנוסחת רבי יוסף חיים וללכת על פי מנהגיו. כיום, התעוררו כמה חכמים מהעדה וחקרו על כל מנהגי העדה ונוסח התפילה והוציאו סידור תפילה מדויק ביותר עם מנהגים של עדת דמשק. דא עקא, שישנם הבדלים בנוסח ובמנהגים למה שאני נוהג. בכמה מקומות בסידור הנ"ל הביאו כמה דברים ששינה חכם אברהם סולי זצ"ל בדמשק ע"פ הקבלה בנוסח ובמנהג. האם לחזור לנוסח הדמשקאי שהוא מנהג אבות אבותי או שמא להמשיך במה שאני נוהג. ועוד, האם מפני שמור אבי שינה את מנהגו אני מחוייב להמשיך במה שמור אבי נוהג? הרי אנו ממשפחה מאוד מיוחסת ולא שהיתה איזו בעיה בהעברת המסורת וכן איננו בעלי תשובה שהמסורת הופסקה ויתכן ששינו את המנהג למנהגי ירושלים דיברתי על כך עם מור אבי אך לא אמר לי דבר ברור בנושא
גם הגאון רבי עובדיה הדיא, הסב מצד האם הוא יליד ארם צובא (אם כי לא חלאב) ובכל זאת נהג לפי דבריכם נהג כפי נוסח הבן איש חי. וע"ע להגר"ע הדאיה גופיה בהסכמתו לספר נתיבי עם (מנהגי ירושלים) שכתב שעם קיבוץ גליות בדור האחרון וכל אחד מחזיק מנהגי אבותיו שבחו"ל פעמים רבות מגיעים לידי מחלוקת, והוא רגיל להשיב לכולם ע"פ מנהגי ארץ ישראל (ירושלים)
על כל פנים היכן שזה לא בית כנסת כללי של עדת דמשק (או עדה אחרת), וכן בקברים שזה לא מפריע לכללות הציבור, ודאי שראוי שכל אחד ישאר במנהגי אבותיו אם הם מיוסדים על אדני פז, אבל יש להבדיל בין "מנהג" לבין אחד מהדורות האחרונים ששינה איזה נוסח ע"פ הבנתו שבזה לעיתים יבואו חכמים אחרים ושינו הנוסח בחזרה ע"פ מקורות (ובפרט שהוא ע"פ הקבלה שבדורות האחרונים שנתגלו כל כתבי מהרח"ו ונתבררו כמה דברים) אבל אין חיוב ממשי להשאר במנהגים אחר שעקרו ממקומם אבל כן ראוי ונכון וראוי אבל כל דבר לפי הענין וכנזכר.