האם לא נראה שמה שכתב מרן בסימן קס״ג ס״ב מתייחס לנטילת ידיים לפני סעודה ולא לעניין נטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה? הלא טעם נטילת ידיים לאוכל דבר שטיבולו במשקה הוא מצד העברת הטומאה, ומשכך מה זה משנה מי מעביר את הטומאה (האוכל או המאכיל) ונראה היה כי לדעת הסוברים כדעת מרן ראש הישיבה, שניהם (האוכל והמאכיל, או דווקא המאכיל) חייבים בנטילת ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.
רבני בית ההוראה
אין שום חילוק בין נטילת ידים לסעודה לנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה לענין זה, דהלא טעם נטילת ידים לסעודה כתבו האחרונים (ראה משנ"ב סימן קנ"ח סק"א) טעם ראשון סרך תרומה שידיים עסקניות הם וע"כ צריך ליטול שלא יטמאו את התרומה וה"ה לדבר שטיבולו במשקה. וע"כ ברור שכמו שכתב הלבוש (או"ח סימן קפ"ג) והביאו גם המשנ"ב (שם סק"ח) דלא תיקנו חז"ל נטילה למאכיל רק לאוכל ע"כ לא פלגי רבנן בין נוגע ללא נוגע, והאוכל חייב נטילה ולא המאכיל ע"ש
Google
