מקור למלה “עכשיו”
בספר אוצר השרשים הכללי בשורש עכשיו, כתב שהוא מושאל מלשון הפסוק “חמת עכשוב” שהוא סוג נחש והוא מהיר ומיידי.
רציתי לשאול לגבי הארמית שבדניאל ובעזרא, שמעתי בשם מו"ר שליט"א שכללי הדקדוק הרגילים אינם נוהגים שם (כמו שוא נח אחרי קמץ רחב, וכן שוא נח אחרי מתג). רציתי לשאול, האם יש מקומות שבהם השווא כן יהיה נע, או הקמץ יהיה קמץ קטן, וכן כיצד ניתן לזהות מתי משנים מכללי הדקדוק ומתי נצמדים אליהם.
1. כללי קמץ חטוף הם כמו בלשון הקודש
2. לגבי שוא שאחרי תנועה גדולה לא נוכל לדעת, רק לפי מה שנהגו.