רבי שמעון טייב
בספר מלכי תרשיש (אנציקלופדיה של חכמי תונס) לא הביא את החכם הזה, אבל מצאתי בהסכמת רבה של תוניסיה מהר”ח בלעיש זצ”ל להוצאת הספר ויזרע יצחק למוה”ר מהר”י טייב זצ”ל שהזכירו לשבח. עיין שם.
במסכת שבועות יג. מבואר כי רבי היה תלמידו של רבי יהודה ("א"ל אביי דוקא קאמר מר דרבי סבר לה כר' יהודה אבל ר' יהודה לא סבר לה כרבי או"ד אף רבי יהודה נמי סבר לה כרבי מיהו אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד סבר לה כרביה") והרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה לא כתב אלא שרבי קבל מאביו ר"ש ורבי אלעזר בן שמוע והשמיט הא דקיבל רבי מרבי יהודה, וכן המאירי בהקדמתו לאבות לא כתב שרבי קיבל מרבי יהודה. למה השמיטו דבר זה?
רבי קיבל מכמה חכמים (גם מרבי שמעון), אלא שעיקר תורתו היתה מרשב"ג אביו ומרבי אליעזר.
והלשון הא דידיה אה דרביה אינו מוכיח שהיה רבו ממש, אלא שקדם לו ואמר בשמו.
ועיין בהקדמת בעל סדר הדורות בסוף אות א' שהביא כמה דוגמאות. עיין שם.