אזכרת השנה כשהשנה מעוברת.

אחד עשר הוא מנהג בעלמא (נפק"מ שמי שיכול לקיים או אחד עשר או י"ב חודש עדיף את אזכרת השנה) אך לגביי אזכרת השנה העיקרית בשנה מעוברת נחלקו בזה גדולי רבני ג'רבא תוניס ומרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל בשו"ת שואל ונשאל ח"א (סימן קכ"ד) כתב שהעיקר בסוף הי"ג, אך בשואל ונשאל ח"ג (סימן רס"א) כתב שהעיקר בסוף הי"ג, והיא משנה אחרונה. ומוה"ר רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל בספר נפש חיה (מערכת י' אות ב') כתב שכן נוהגים לעשות בסוף הי"ב חודש. ואילו דעת מרן הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"ב (חאו"ח סימן ט"ל) שאת הלימודים, יעשו בסוף הי"ב חודש ואת התענית בי"ג חודש, וכן הכרעת בנו רבי רחמים מאזוז שליט"א בהערתו שם ע"ש. ואילו בנו מרן ראש הישיבה שליט"א  בשו"ת מקור נאמן ח"א סובר שאזכרת השנה העיקרית היא בסוף י"ב חודש בלבד ולחומרא עושים גם בי"ג ע"ש. ומרן הגר"ע זצ"ל בספר חזון עובדיה אבלות ח"ג (עמוד רל"א) סובר שהעיקר בי"ג ולחומרא עושים גם בי"ב ע"ש ולכן ודאי שאם אפשר לקיים שתי אזכרות לפחות אחת עיקרית והשניה אפילו קטנה ברכות בבית הכנסת, תבוא עליהם ברכה