הקורה את המילה "ימצא" ("בכל אשר ימצא לו") מלעיל בקריאת התורה.

התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.

מותר לפי ההלכה. איני יודע מנהג ג’רבא בזה, אך מנהג תונס ידוע להעלות קטנים למפטיר והפטרה.

כל ההפטרות אפשר שגם קטן יקרא, מלבד פרשות שיש בהם שני ספרי תורה.

כאשר זה בתחילת משפט יהיה בסגול ומלעיל, וכאשר זה סוף משפט יהיה בפתח ומלרע. לדוגמא: ויאמר ה’ אל משה לאמר (במדבר ט”ו ל”ז)- בסגול ומלעיל, ויברך את יוסף ויאמר (בראשית מ”ח ט”ו)- בפתח ומלרע. ויש מקרים שבהם יש עצירה ולכן אומרים בפתח, אך לא ברור כ”כ שהוא בעצירה ואפשר להתבלבל. כמו: ויאמר הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ”ז ל”ו), ויאמר אנכי אעשה כדבריך (שם מ”ז ל’). ובהם צריך לשים לב אם הם פתח או סגול, כי לפי ידיעתי אין בזה כלל ברור לגמרי.

אי אפשר לעשות כן מכיון שכל הנאספים נפטרו בקריאה בתורה בבית הכנסת שהתפללו. ואפילו אם יצאו בשעת הקריאה לא יועיל, מכיון שכעת אין עליהם חיוב כי קריאת התורה היא חובת ציבור וא”כ אינם מחוייבים בה. תוכלו לבא לכותל אחרי שהתפללתם ולהצטרף למנין שקוראים בתורה.

צריך לעשות גם את זה וגם את זה, קודם שופר מהופך ואח”כ לעשות כמין עצירה.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.

אחרי שתקנו להתפלל תפלת שבת אין להתפלל תפלת חול, רק אם הוא כבר התחיל בטעות ברכת “אתה חונן” יסיים את הברכה מהטעם שזה עיקר הדין. [מלבד תפלת מוסף שיפסיק באמצע הברכה]. אם יש חולה שרוצים להתפלל עליו, אפשר להתפלל באופן אישי ולומר “שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא”.

רפואה שלמה ובשורות טובות

כמדומה שבגד כפת דגושים בדגש קל רק בראש מילה (חוץ מפיק דחיק ואתי מרחיק) או אפילו באמצע התיבה אחר שוא נח כמו תזכור וזכור. והשאר בדגש

וראה עוד בסולת למנחה (שבסוף לחם הבכורים)פרשת שמות א כא כתב שהדגש למלאת חסרון ביו”ד של המלה בית, ולפ”ז הוא דגש חזק ככל הדגשים שבאו על חסרון אות.

במלה שמרה הקמץ נקרא כמו חולם והשוא הוא שוא נח.

אבל במזמור פ”ו בתהילים תפילה לדוד הטה וכ’ו שם הקמץ נקרא כמו פתח והשוא שוא נע. (אע”פ שלכאורה היה צריך להיות קמץ חטוף ושוא נע)