ביאור טעמו של מרן ראש הישיבה על אורך התקיעות
בשיעור המרכזי האחרון מו"ר האריך לבאר את טעמו לצפייה לחץ כאן
1. מה דינו של היחיד שנמצא בין מניין עשרה, לדוגמא באמירת סליחות, אם נאמר שיחיד איחר לסליחות, והצבור כבר אמרו "דעני לעניי ענינן" [שהוא בארמית], והוא רוצה להשלים את זה בעודו בבית הכנסת והציבור עוד עוסקים בסליחות, או שהוא להשלים למניין 5 פעמים י"ג מידות, האם דינו כיחיד או שדינו כציבור למרות שהוא לא אוחז היכן שהם?
2. לגבי המנהג שנהגו לטבול בערב ר"ה ובערב יוה"כ, שאין הנשים רשאות לנהוג זאת בהסתמך על תשובת הריב"ש בסימן תכה (חזו"ע ימי"נ נז,נח,נט), [ונשים נשואות יטבלו רק על פי ספירת ימיהן ועל פי השיקולים ההלכתיים, כגון מי שטובלת ביום השמיני וכדומה] האם יש קהילות שכן מחזיקות במנהג לתת לרווקות לטבול כמנהג הזה וזאת על אף התקלות שיכולות לקרות מזה? אם יש קהילות כאלו, האם ראוי למחות בהם ולבטל מנהגן?
1. לגבי אמירת ויעבור יש להחמיר לאומרם דוקא בטעמי המקרא (עיין הליכות עולם ח"א צעמוד רמ"ב) אבל לגבי הסליחות שבלשון ארמית נראה שיש לאמרם דסו"ס יש כאן עשרה ויש כאן השראת שכינה, וכל שכן לדעת מרן ראש הישיבה נר"ו שמותר לאומרן אף ביחיד ממ
2. איני יודע בבירור אבל עינינו הראות כיום שאפילו הגברים לא כולם מקפידים על אחת כמה וכמה נשים, ובטהרת הבית ח"א (עמוד ל"ה) החמיר בזה הרבה למנען מטבילה דלא כהבא"ח שהליץ עליהן